הצעה לפרויקט גמר בתקשורת חזותית במקום לבכות

הצעה שניה לפרויקט גמר במסגרת סמינר בו סבלתי מהמנחה העלובה ביותר האפשרית...

הצעה לפרויקט גמר בתקשורת חזותית במקום לבכות 

הצעתי לפרויקט גמר בתקשורת חזותית היא ייצוג מנגנוני הרס עצמי האנושיים, תפיסת האמת בתופעות חברתיות והצבעה על המדיה כאמצעי תיווך חרדות שווא, הונאת הציבור מטיפול בעיקר ועידוד מוסווה להרס עצמי של החברה. 

הקדמה: 

ביקרתי הבוקר בבית הכנסת, בת הרב עלתה למצוות בקהילה הקונסרבטיבית של הרצליה. 

כאדם צעיר הרגשתי בחוסר נוחות עם מה שנתפס בעיני כרחוק מהאמונה. אנשים מנשקים ספרי תנ"ך, מנשקים את טליתותיהם וסוגדים לאובייקטים כגון מזוזה, מנורה, סמלים גשמיים שכביכול אמורים לייצג את הקדושה או את האלוהים. כבר כאדם צעיר הבנתי שזהו מנגנון שליטה בציבור. הבנתי שאם ממלאים את האדם בכל רגע בחייו בהקדשה לאמונתו הוא עבד לאמונה. ניתן יהיה לעשות עליו מניפולציות כגון "פסקי הלכה" או פרשנות של ספר כביכול קדוש שניתן לפרש אותו כל פעם בצורה אחרת לחלוטין, להצדיק על פיו או לתרץ על פיו. קצת חבל לי שהיהדות, האמונה שכביכול הציגה לעולם את היציאה מסגידה לאלילים ופסלים, הפכה דרך דת לפטישיזם שנתפס אצלי כעגל הזהב.

לא ברור לי עדיין מדוע אנשים מסנוורים כל כך על ידי אמונתם עד כדי לא לתפוס שזהו ספר שנכתב על ידי אנשים כמותם. רב קהילת הקונסרבטיבים בהרצלייה מורכבת מאנשים מבוגרים. ביקשו ממני, הצעיר, לשאת את מגילת התורה, אחד האובייקטים הקדושים להם, ברחבי בית הכנסת. התיישבתי עם התורה ואחד אחרי השני אנשים נגשו ונישקו את מגילת התורה, שרים מזמורי תהילים. מצאתי את עצמי בעיצומו של טקס פגאני ובראש הטקס יושב עבדכם הנאמן, שברגע אחר היו כנראה שורפים אותי על המוקד או רוצעים את אוזני לעבדות עולם כי אינני שומר שבת.

חזרה לאמת 

1. תפיסה והגיון הן שתיהן מקורות עליהן מושתתת כביכול אמונה [2]. אך הגיון שבדרך כלל מובא דרך עקרונות מתודולוגיים של חקירה (אם אינטלקטואלית, מוסרית, אסתטית או דתית) בא בדת סביב עקרון האמון (TRUST) [2], האמונה בדת כוללת פעולה של רצון או התחייבות כחלק מהמאמין. אם למאמין קיים ספק כלשהו באמון שהוא רוכש כלפי עקרון כלשהו בדת הוא מוצא את עצמו שובר את העיקרון עליו מושתתת אמונתו. אמונה איננה סובבת סביב עקרון הסיבתיות (שלתוצאה מסוימת קיימת סיבה מסוימת), שזוהי הנחת היסוד בכמעט כל תיאוריה מדעית. אמנם, רב האמונות המסורתיות מאפשרות ולעיתים מעודדות הצדקה רציונאלית וניתוח האמונה. 
2. ניטש'ה כבר הטיף לנו שאם האמת מתה, אז הכול מותר, "כל אמונה, כל שיקול כי משהו הוא אמת, הוא בהחלט שלילה, מאחר שאין עולם אמיתי" [1] האלטרנטיבה לאותה אמת, על פי ניטש'ה, היא תוצר של כוח ותשוקה [1]. יותר מכך, "אמת" יכולה לבוא לידי ביטוי כאינטרפרטציה של רגשות:
   "צפה בילדים הבוכים והצורחים כדי לעורר עליהם רחמים ותשומת לב; חיה בקרבת החולה ומדוכא הנפש ושאל עצמך האם אין נכונות זו להתלונן וליבב ולעשות הצגה מן האומללות, מכוונת מתשתיתה לאמלל את הצופה; רחמיהם המבוטאים והמורגשים של הצופים הם הפיצוי לחלשים ולסובלים, שכן מכירים הם שלמרות חולשתם עדיין יש בידם עוצמה – העוצמה להסב כאב. האומלל זוכה בעונג מרגש העליונות, אליו התוודע מתצוגת הרחמים. הוא עדיין חשוב דיו להכאיב לעולם. כך הצימאון לרחמים הוא הצימאון לסיפוק עצמי, הווה אומר, על חשבון הזולת" [1].
   כך שלא ברור האם הסבל הוא אמיתי או הינו מניפולציה בעלת מטרה מסוימת על הצופה. 
3. לצערנו, רק מיעוט מהעולם מודע לכך שאנחנו לא חולקים את אותה האמת האבסולוטית של מורנו ורבנו שבשמיים. החיים היומיומיים יצרו אצלנו הבדלה בין "אמת" ל- "לא אמת". החל משקרים לבנים קטנים להונאות אפלות. תמים לנסות לדמיין שניתן ליצור אנטרופיה בין אמיתות לוקאליות שיצדיקו אמת אחת גלובלית כפי שבא לידי ביטוי בדת [3]. אמת היא לא הג'רוסלם פוסט, היא לא ה- BBC, לא התנ"ך או ידיעות אחרונות ולא אל-ג'זירה. אמת היא תופעה יחידנית אך היא נושאת את קללת האינטרפרטציה.
   

ב. מניפולציה: 

1. שעתוקים, עוד מתקופת ימי הביניים, מותגו כזיוף. המקור נשמר ומרותו הועצמה על ידי הרשויות בעוד זיופים היו נרדפים על ידיהן [3]. לעומת זאת, את האידיאה של האמת, שכביכול אנחנו כציבור צפויים לנצור ולהעצימה, הולכת לאיבוד בתוך הבלילות של הפרספקטיבות שהתקשורת מציגה. 
2. סרטו של מחמד בכרי, "ג'נין, ג'נין" שמתאר טבח שנעשה כביכול על ידי חיילי צה"ל ב"מחנה פליטים" הנקרא ג'נין ב- 2002. הסרט מנסה לתאר את צה"ל ואת ישראל כחיות פראיות הטובחות ומוציאות להורג ללא רחמים. חלקים רבים בסרט הם מניפולציות גראפיות באיכות חובבנית לכל היותר המדמות בין השאר טנקים צהליים דורסים אנשים קשורים לאספלט. הסרט נחל הצלחה אדירה בקרב ערבים ישראלים והשמאל הקיצוני. כמובן שהתגלה כזיוף.
3. בשנת 2003, יצא פייר רכ'וב, בעקבות זעזועו מהסרט ג'נין ג'נין, להפיק סרט דוקומנטרי עצמאי בשם "הדרך לג'נין" המנסה לתאר את המצב בג'נין דרך עיניהם של כוחות הסיוע הבינלאומיים שהגיעו בעקבות פרסום הסרט של מחמד בכרי. בסרטו, "הדרך לג'נין" מתגלה תמונה אחרת לחלוטין. ג'נין היא כלל לא מחנה פליטים אלא עיר מלאה חומרי נפץ בה ילדים בני 6 הולכים לגנים מיוחדים ללמוד איך להיות שאהידים. ג'נין בסרטו התגלתה כמפעל לייצור מחבלים מתאבדים. סרטו של פייר רכ'וב קיבל ביקורות גרועות במיוחד, במיוחד מהקהילה הערבית בצרפת. התמונה שהוא הציג לא הייתה מושכת מספיק, הילדים לא נראו מסכנים או עניים מספיק והוא נפסל לשידור בצרפת, אותה המדינה ששלחה את הסיוע אליו צוּות. 

ג. מניפולציות חברתיות: 

1. מכתב שהגיע למערכת עיתון גולומב52, וגם לקהל יעד רחב מאד, דרך דואר אלקטרוני הוא מכתב שטוען לקונספירציות ושקרי-חוצות בכל הנוגע לנושא האנטנות הסלולאריות. במכתב הועלו טענות כנגד חברות הסלולאר והמשתמשים הביתיים שכביכול "צוברים סרטן" כתוצאה מחשיפה לקרינה מאנטנות סלולארית. רבות השמועות על ייתכנות קשר בין טלפונים סלולאריים לסרטן. 
2. ייתכן שהמילה "קרינה" צרובה כל כך באוזני הציבור באופן שלילי. תוצאה כנראה מהירושימה, רנטגן וצ'רנוביל, רק אזכורהּ מעלה חרדה בציבור כדי שניתן יהיה להביאו למצב האזנה. 
3. המכון הבריטי לחקר הסרטן פרסם ממצאים של מחקר ארוך טווח על ה"סכנות" בשימוש טלפונים ניידים. "במחקר לא נמצא קשר בין גידול ממאיר במוח האנושי, במקום הקרוב להימצאותו של טלפון סלולארי, לבין מספר השנים שבהן היה הטלפון בשימוש, מספר השעות של הדיבור בו או מספר ההתקשרויות", לפיכך "אין סיכון משמעותי מוכח להופעתו של הגידול בעשר השנים הראשונות לשימוש בטלפון הנייד". [4] מראה מקום מדויק? 
4. ממצאי עבודות צוותי סיקור רמות קרינה סביבתיות בישראל, שתפקידם לזהות מקורות עיקריים לקרינה מייננת ובלתי מייננת מצביעים על כך שרמת קרינת הרדיו הסביבתית הטיפוסית בישראל היא מסדר גודל של אלפיות עד מאיות האחוז מסף החשיפה המחמיר ביותר המופיע בהמלצות האגודה הבינ"ל להגנה מקרינה (IRPA/ICNIRP 1998) ולציבור הרחב.[4] 
5. עם כל הנתונים המצביעים שבישראל רמת הקרינה היא בין 0.01% ל- 0.001% מסף החשיפה המוסכם בצורה בינלאומית, חברות הסלולאר שעומדות בתקנים עדיין נדרשות להרגיע את הציבור מחרדותיו ולשלם עלות אסטרונומית לבעלי בניינים עליהם מורכבת אנטנה (כ- 1000 דולר לחודש) בגלל שלמין האנושי פחד לא מוסבר מאנטנות סלולאריות. 
6. כנראה שהפחד נובע מחוסר עניין ב-"אמת" והיראה הטבעית של האדם מאמצעים שגדולים מכף היד [5]. בחודשים האחרונים אני עוקב בעיתונות אחרי פרסומים אלו או אחרים בנושא ומוצא "בעלי עסק" המציעים שירותי בדיקה אישית בבית לקרינה סלולארית בידיעה שאין בידיהם את האמצעים שיש למכוני מחקר. "בעלי עסק" אלו מציעים את שירותיהם כחוקרים פרטיים אך אין הם כלל מציעים רעיונות כמו "אמת" או "מדידה" אלא משמשים בחרדה הטבעית של האדם כדי להתפרנס, ומוסרים לו מידע שרובו ככולו, הרגעה או המרצה פסיכולוגית ושימוש באמצעים טכנולוגיים כדי כביכול להצדיק טענותיהם. 

ד. חרדה והרס עצמי: 

1. פרויד [5] טוען כי קיים דטרמיניזם פסיכולוגי, בה לכל תופעה אנושית יש סיבה הנקבעת מראש, אפילו התנהגות כמו פליטת פה, חלומות או איחור היא בעלת משמעות. המערכת החשופה של האדם, על פי פרויד, היא המודע, ומהווה אחוז קטן מהפעילות הפסיכולוגית. מתחת לפני השטח יש רגשות, יצרים, תשוקות ומדי פעם אלו פורצים החוצה. 
2. כשאין סיפוק של האינסטינקט של החיים, שנועד לשמור על החיים (רביה, מיניות, ליבידו, אוכל וכד') נוצרות תחושות גופניות לא נעימות על פי מחקריו של פרויד [5]. הגוף עובד על עקרון העונג, סילוק אי-הנעימות וחזרה להומיאוסטזיס (במילים אחרות – איזון) , למשל רעב על ידי אוכל, אוננות לסיפוק הצורך להתרבות וכד'. 
3. חרדה מתפתחת כחשש שמא אינסטינקט מסוים לא יסופק. זהו איתות להתקרבות של מצב לא-טוב. החרדה עצמה הופכת להיות מניע להתנהגות דרך ניבוי: משאלה מובילה לאינסטינקט שמוביל לחרדה. 
4. הרצון הלא מודע לחזור להיות אורגני, ואנרגיה אותה מכנה פרויד "טאנטוס" [5] היא ייצוג נפשי כתוצאה מרעב נפשי. הרעב הנפשי יוצר אינסטינקט שדורש סיפוק. כשלא נמצא סיפוק תיווצר אנרגיה פסיכית, לטענתו, שתופיע כצורה של הרס עצמי או חיצוני.
   לפי פרויד, "הרס עצמי בא במקום או מונע הרס חיצוני". 

ה. טענתי 

1. מרבית האמיתות עליה אנו נשענים בהתנהגותנו היומיומית הן מתוך אמון ומסורת. אנחנו לעיתים רחוקות מוצאים עצמנו חושבים סביב עקרון הסיבתיות ואף מצדיקים טענות שווא כחלק מקיום החיים היומיומיים שלנו.  
2. קל לנו לחוות אמפתיה לדימויים של רוע וסבל. זוהי "אמת" שאנו מסוגלים לתפוס, שכבר נרשמה במאגר האמון שברשותנו ואנו יכולים "לקנות" אותה כצרכני מידע. למשל פחד מקרינה יכול לאבד פרופורציה ולהפוך לחרדה מאובייקטים שאינם קשורים, כגון אנטנה.  
3. גילויים של רוע וסבל ניתן ליצור באופן מבוקר ומבוים כדי לבחון השפעתם על קהל מסוים. ניתן לעשות סינתזה של רמות מסוימות של עצב/יגון כדי לעורר רעב נפשי. אפשר ואפילו רצוי לשקר לציבור. נראה שהציבור כצרכן מידע מעדיף לרכוש מניפולציות ופולקלור מאשר אמת מדעית. 
4. רעב נפשי, כתוצאה מתצוגה של איום על החיים, רבייה, המיניות או רעב פיסי, יכול להוביל לאינסטינקט המעוניין בסיפוק על אותו איום. חוסר סיפוק אותו אינסטינקט יכול להוביל לייצור אנרגיה פסיכית, כלומר, פוטנציאל לביטוי של הרס עצמי או הרס חיצוני. 

בסיס הפרויקט וסיכום: 

בפרויקט אפיק מניפולציה טעונת חרדה על הצופה. לצופה לא תתקיים אפשרות לפתרון האינסטינקט על אותה חרדה. תתקיים דיכוטומיה במניפולציה שתבוא לידי ביטוי בחזית אופטימית לבין רקע אובדני במיוחד. קיצוניות זו תהיה מורגשת במיוחד כדי ליצור אצל הצופה הבדלה בין חזית לרקע. 

בפרויקט תתקיים שליטה מוחלטת על נקודת מבטו של הצופה. הצופה ימצא את עצמו כחלק בלתי נפרד מהגורם יוצר החרדה הראשוני. בניגוד לתצוגות קיימות, כגון טלוויזיה או אינטרנט, בה המידע המוצג לצופה כבר "סגור" ונותר רק לשבת ולצפות, בפרויקט לצופה יהיה כביכול החופש להתמקד בחלקים של הפרויקט באופן עצמאי יותר, כהדמיה תלת ממדית בה הוא משתתף. ההדמיה תכיל כמויות כמעט בלתי נדלות של מידע מהעיתונים ומהתקשורת המשודרת שעברו מניפולציה ולצופה רק נשאר לבחור איזה מניפולציה יותר משעשעת. 

ייעודו של הפרויקט לתת חוויה משחררת לצופה של אותן המניפולציות תוך שימוש בהומור ובציניות, בניגוד לשימוש בחרדה כפי שמופיע בחוויות היומיומיות בישראל. החוויה המשחררת תכלול דימויים של הרס עצמי וחיצוני בהיקף אבסורדי. 

ביבליוגרפיה: 

[1] הרצון לעוצמה / פרידריך ניטש'ה, רשימות 1883-1888, 

ומתוך www.iep.utm.edu בערך ניהיליזם. 

[2] מאמר אודות אמונה / ג'ימס סווינדל, המחלקה לפילוסופיה, מכללת ג'ון קרול אוהיו. 

http://www.iep.utm.edu/f/faith-re.htm 

[3] וולטר בנג'מין / אומנות בעידן השעתוק המכאני www.wbenjamin.org 

(מתוך מאמרו של אחאב חסן "מפוסטמודרניזם לפוסטמודרניות", 1986) 

[4] דו"ח ממ"ג 2007, קרינת רדיו בישראל / המרכז למחקר גרעיני, נחל שורק. 

[5] תיאורה של התת מודע, זיגמונד פרויד / סטפן פ. ת'ורנטון, אנציקלופדיית הפילוסופיה באינטרנט 

http://www.iep.utm.edu/f/freud.htm#H3 

ציוויליזציה / סיד מייר