tag:blogger.com,1999:blog-56681904346752412862024-03-05T10:37:01.287+02:00backup of my documentsהצתה חשמלית שרפה את רב הדברים שהיו לי כך שלמדתי בדרך הקשה שצריך לגבות מידע, במיוחד מידע שהשקעתי בו. נכון, את התמונות והמכתבים שהיו לי ישארו בזכרון בלבד אבל פרגמנטים שאפשר לגבות פה בבלוג אשתדל להעלות. אם תמצאו כאן משהו שימושי בבקשה תהנו, שתפו ועדכנו.Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.comBlogger30125tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-28315839514675424702011-08-07T22:51:00.000+03:002011-08-07T22:51:14.897+03:00Why bother backup it all? (English version)<div style="direction: rtl;"><div style="direction: ltr;">October 2008 had late summer heat waves. it was extremely hot, dry and the winds were strong. I was working as a 3D modeler as a freelance in a large <a href="http://www.eidangroup.com/">construction planning firm</a>. after my <a href="http://www.hit.ac.il/">Bachelor degree</a> in design, things seemed to go well and I was financially stable so I was thinking of moving out of my parent's house.I had a housing unit filled with all the painting I've drawn, <a href="http://sketchup.google.com/3dwarehouse/search?uq=1774756444389903024258971&scoring=m">models </a>I've built, <a href="http://www.youtube.com/user/zokoelloco?feature=mhee">animations </a>and projects were stacking and even things I've made before I was drafted in 98'.<br />
I remember waking up one afternoon, I can't recall if I was up all night working again on a project or just lazy but I remember that my dad called me. He was downstairs in his car and he asked me on the phone to help him out with the groceries. I remember being upset in bed because it's kind of insulting that every time something must be done I am called. my grandfather was already over 80 years old and he managed the whole deal by himself without asking help. he liked being independent. I got downstairs and dad was still waiting. I picked up the groceries and brought them to the kitchen, it took a few trips, then I ordered them in their place.<br />
Suddenly the power went down. It's quite common and we got used to it. I went to the electrical cabinet to check if this was just us or the whole neighborhood went down. on the way there I've noticed there's a light upstairs. I remember telling my dad there's still light up, paused for a second and said it doesn't look good...<br />
I ran upstairs to inspect, the light was red and dancing, not the usual light we have indoors.<br />
In the end of the hallway in my room was a very large fire. the room was quitely burning and we didn't notice it even that we were just 2 meters below it. I ran to bring water and make sure the dogs stay away, dad ran outside with a garden hose and shot water into the room from the window. we yelled the neighbors to called the fire department because it was dark and we couldn't find our phones. I remember one neighbor asked us what's the number of the fire department... one neighbor came quickly with 3 fire extinguishers. I took them and ran upstairs and emptied them into the flames, where I thought the heart of the fire is under the table. it didn't extinguish. the fire department arrived after about 15 long minutes. one of them took care of the dogs while another escorted me upstairs, took a long breath of the smoke before the team took a large hose and with one large squirt the fire was over.<br />
things were in control, I went down and looked for the dogs, I found only my dog. my sister's dog (she was out of the country on a trip) was missing. I was startled. I thought she came up with me and was barbecue but one of the firefighters told me he noticed her running away not before shitting herself.<br />
I told my parants I'm going after her, she could get hurt. I took my dog and went after her and I've found her in my sister's home about 1 Km away. her neighbor found her and let her in. when I got home everything was quite. My parents said the <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99">mayor </a>arrived to see the damage and in the morning a fire investigator for the <a href="https://www.migdal.co.il/He/Pages/migdalHomePage.aspx">insurance </a>company will arrive and it is not safe to stay. I couldn't leave everything out for burglars to take so I took one couch and went to sleep outside until we found a way to lock it. My parents went to sleep at my sister's apartment. I remember being so tense that when a mosquito bit me I felt him penetrate the skin and grabbed him by the wings. things you only feel while tense.<br />
In the morning the fire investigator arrived and we went upstairs to examine the damage. I remember he asked me over and over if I smoked in the room or if I set the house on fire on purpose. that was very disturbing, who would do such a thing on purpose? this is crazy</div><br />
</div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgwgQLrANucyQEXqjcBRNWkvhy3DgqL_pqY-PFUEYhMt3Y9K_TZeDEzVYcqT3VvKIbNcwoBc9HhKDEdbL_W6K4gLJhzu4cS5CG74JwpsnHDdxt0QV80ouM4n2HmJ4DzexMIntDDvSnUQvPK/s1600/Bg02.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgwgQLrANucyQEXqjcBRNWkvhy3DgqL_pqY-PFUEYhMt3Y9K_TZeDEzVYcqT3VvKIbNcwoBc9HhKDEdbL_W6K4gLJhzu4cS5CG74JwpsnHDdxt0QV80ouM4n2HmJ4DzexMIntDDvSnUQvPK/s320/Bg02.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">My study room after the fire</td></tr>
</tbody></table><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;"><br />
</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">Eventually we found the guilty. we cynically called it "the electric company". one electric socket was very close to the bin, it heat it up until it ignited and set fire to the whole room (and damaged the whole floor).</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">while we discovered the fire it was already too late because plastic was already burning and it has a lot of poisonous gases and temperatures over 600 degrees </span>Celsius<span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">. I remember the burning wind on my face when I tried to extinguish it. the fire investigator explained that the fire leaves a trace of a cone where the heart of it usually is.in the picture you can see it on the wall, a brighter mark. the room was a mess. apparently the UPS burst into flames also and the equipment was scattered all over the room. the investigator found some signs on the wall with what once was an electric outlet and decided this was it.</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">strangely my paper recycling bin was unharmed, just a bit toasted so I through in the recycling center.</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">A friend of mine that works as a fire fighter said that this is everyday for them. at least once a week a home disappears from electric surges. I've lost a lot in the fire but </span>luckily<span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"> no one was harmed.</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">these kind of fires are very hard to anticipate so I recommend the following:</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">1. Keep a backup of all your personal stuff at someone else's place</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">2. use internet backup for the stuff you can (some movies and documents were in YouTube and Google)</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">3. don't use a trashcan, use a hanging bag and keep it empty. trashcans are the most flammable thing you have at home.</span></div><div style="direction: ltr; text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">4. be insured. sometimes it's not cheap but if we weren't covered we would be in the street.</span></div></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-73965286207289620782011-08-07T06:15:00.003+03:002011-08-07T21:51:29.539+03:00מדוע בכלל גיבוי?<div style="direction: rtl;">באוקטובר 2008 היו בדיוק שרבים של סוף הקיץ, היה חם מאד, יבש יחסית והרוחות היו חזקות. עבדתי באותו זמן כמודליסט תלת מימד פרילנס <a href="http://www.eidangroup.com/">בחברת תכנון גדולה</a>, אחרי <a href="http://www.hit.ac.il/">התואר הראשון</a> התחלתי להסתדר בעצמי כלכלית אז חשבתי כבר לעבור דירה מההורים. היתה לי יחידת דיור שהיתה מלאה בכל הציורים שציירתי, <a href="http://sketchup.google.com/3dwarehouse/search?uq=1774756444389903024258971&scoring=m">מודלים</a> שבניתי, גיבויי בניה של <a href="http://www.youtube.com/user/zokoelloco?feature=mhee">האנימציות</a> והפרויקטים שנערמו, דברים שעוד יצרתי עוד לפני שהתגייסתי.</div><div style="direction: rtl;">אני זוכר שישנתי צהריים, לא זוכר אם עבדתי כל הלילה שוב על פרויקט בעבודה אבל אני זוכר שקמתי מאד עייף כשאבא התקשר אלי, הוא היה למטה ובדיוק חזר מהסופרמרקט והיה לו קשה להרים את הקניות לבית. אני זוכר שהתרגזתי במיטה מזה שזה קצת מעליב שכל פעם שמשהו צריך להיעשות מתקשרים אלי. סבא שלי כבר היה אז בן יותר מ-80 והוא היה מסתדר עם הקניות בעצמו בלי לבקש עזרה. ירדתי למטה ואבא חיכה עם האוטו שאאסוף את הקניות. אספתי את הקניות מהאוטו והבאתי למטבח מספר פעמים עד שלא נשארו עוד ואז התחלתי לסדר את הקניות בארונות.</div><div style="direction: rtl;">לפתע החשמל הפסיק, תופעה די נפוצה, כבר התרגלנו לזה שזה קורה.</div><div style="direction: rtl;">הלכתי לבדוק את מפסק זרם הפחת כדי לראות אם זה מקומי או שכל השכונה בחושך ופתאום אני רואה בזווית העין שבקומה למעלה עדיין יש אור. אני זוכר שאמרתי לאבא שלי שיש שם עדיין אור, השתהיתי רגע ואמרתי לו שזה לא נראה לי טוב. רצתי לבדוק מה קורה למעלה כי האור היה מרצד ואדום, לא התאורה שהכרתי של הבית. ראיתי שבסוף המזדרון למעלה בחדרי מתחוללת שריפה ענקית. כל החדר בשקט בשקט בער ולא הרגשנו את זה בכלל אפילו שהיינו סה"כ 2 מטרים מתחתיו. רצתי להביא איזה דלי עם מים ולוודא שהכלבות לא יכנסו לסביבה (הן היו למטה באותן רגעים) ואבא ישר יצא לחצר האחורית והתיז עם צינור מים אל תוך החלון. צעקנו לשכנים שיקראו לכיבוי אש כי כל הבית חשוך ולא מצאנו את הטלפונים בבלגאן. אני זוכר שהשכנה שאלה מה הטלפון של כיבוי אש... השכן רץ אלינו עם שלושה מטפי כיבוי אש. לקחתי מגבת רטובה וכיסיתי את הפנים, רצתי עם המטפים אל החדר ורוקנתי את המטפים בשכיבה אל תוך הלהבות שמתחת לשולחן שלי, לאן שחשבתי שהוא הלב של השריפה. המטפים כלל לא הזיזו לשריפה.</div><div style="direction: rtl;">כיבוי אש הגיעו תוך כרבע שעה, אחד מהם שמר על הכלבות בזמן שאחר התלווה אלי, עלינו למעלה והוא לקח שאיפה מהעשן לפני שנכנס הצוות עם צינור כיבוי. שפריץ אחד והכל נגמר.</div><div style="direction: rtl;">כשכיבוי אש הגיעו עניינים הרגישו יותר בשליטה אז ירדתי לבדוק מה המצב של הכלבות, מצאתי אחת מפוחדת עם כבאי למטה אבל את השניה, של אחותי, לא מצאתי. נבהלתי מאד וחשבתי כבר שהיא עלתה למעלה והפכה לשישליק אבל אחד הכבאים אמר לי שהיא ברחה לו החוצה (רק אחרי שחירבנה על הדשא). אמרתי להורים שאני הולך לחפש אותה יחד עם הכלבה השניה ובסופו של דבר מצאתי אותה, היא ברחה לביתהּ של אחותי והשכנה שלה מצאה אותה והכניסה אותה הביתה.</div><div style="direction: rtl;">כשחזרתי הביתה הכל כבר היה שקט. ההורים מסרו <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99">שראש העיר </a>קפץ לבדוק את הנזק ובבוקר יגיע חוקר שריפות עבור <a href="https://www.migdal.co.il/He/Pages/migdalHomePage.aspx">חברת הביטוח</a> ושמסוכן להישאר בבית. לא יכולתי להשאיר הכל פתוח ופרוץ כי יש מלא גנבים באיזור אז לקחתי את אחת הספות שלא נפגעה וישנתי במרפסת מחוץ לבית עד שנמצא דרך לסגור את הדברים. ההורים הלכו לישון אצל אחותי שהיתה בחופשה מחוץ לארץ. אני זוכר שהייתי כל כך מתוח שכשעקץ אותי יתוש הרגשתי איך הוא חודר את העור ותפסתי אותו מהכנפיים, דברים שמרגישים רק ברמות מתח מסוימות.</div><div style="direction: rtl;">בבוקר הגיע חוקר שריפות ועלינו למעלה לבדוק מה הנזק. אני זוכר שהוא שאל אותי לא פעם אם עישנתי בחדר או אם הצתתי בכוונה את הבית. זה היה מאד מטריד כי איזה מין סיבה יש לבנאדם לעשות דבר כזה מחריד ועוד בכוונה? </div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgwgQLrANucyQEXqjcBRNWkvhy3DgqL_pqY-PFUEYhMt3Y9K_TZeDEzVYcqT3VvKIbNcwoBc9HhKDEdbL_W6K4gLJhzu4cS5CG74JwpsnHDdxt0QV80ouM4n2HmJ4DzexMIntDDvSnUQvPK/s1600/Bg02.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgwgQLrANucyQEXqjcBRNWkvhy3DgqL_pqY-PFUEYhMt3Y9K_TZeDEzVYcqT3VvKIbNcwoBc9HhKDEdbL_W6K4gLJhzu4cS5CG74JwpsnHDdxt0QV80ouM4n2HmJ4DzexMIntDDvSnUQvPK/s320/Bg02.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חדר העבודה שלי אחרי השריפה</td></tr>
</tbody></table><div style="direction: rtl;">לבסוף מצאנו את האשם, בציניות קראנו לזה "חברת החשמל". עומס על שקע שהיה קרוב מאד לפח זבל חימם אותו עד שכנראה אחד הניירות שהיו בפח נתפס והדליק את כל השאר. בזמן שאנחנו גילינו את השריפה היה כבר מאוחר מדי כי הפלסטיק כבר עלה באש ואלו רעלים חזקים וטמפרטורות של מעל 600 מעלות (שאת הרוח השורפת שלהם הרגשתי על הפנים לילה קודם). חוקר השריפות בדק ומצא את מפצל החשמל ואת השאריות של פח הזבל בדיוק בתוך קונוס בעירה, מעין ציור שמשאירה השריפה מהאיזור בו היא מתחילה. הכל בחדר היה בלגאן, כנראה שה- UPS שהיה מחובר למחשב שלי התפרק לגמרי מהחום ועלה באש בעצמו, לא נשאר הרבה מהציוד שהיה בחדר אבל חוקר השריפות הצליח לפענח את מקור השריפה בתוך הקיר שהיה צמוד לפח זבל. </div><div style="direction: rtl;">תופעה מוזרה היא שפח המיחזור נייר שהיה כמעט מלא, נשאר רק מפוחם אבל כל הנייר בפנים לא נדלק. זרקתי אותו למיחזור.</div><div style="direction: rtl;">חבר שאותה תקופה עבד בכיבוי אש אמר לי שפעם בשבוע בית באיזור פשוט נעלם בדיוק מאותן הסיבות.</div><div style="direction: rtl;">איבדתי לא מעט מהשריפה אך במזל אין נפגעים בנפש. מאד קשה לצפות שריפות שכאלה אז אני ממליץ:</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">1. לשמור גיבוי של כל התכנים בבית של מישהו אחר למשל קרוב משפחה</div><div style="direction: rtl;">2. לעשות גיבוי באינטרנט אם אפשר של דברים (חלק מהדברים שעשיתי נשמרו ביוטיוב וגוגל)</div><div style="direction: rtl;">3. לא להשתמש בפח זבל אלא לשים שקית בדרך החוצה ולדאוג שהיא תהיה ריקה. פחי זבל הם הדבר הדליק ביותר בבית ואם הם ידלקו אלו צרות צרורות.</div><div style="direction: rtl;">4. לדאוג לביטוח מבנה ותכולה. נכון, זה מאד חלקי ועדיין אחרי שריפה יצאנו בהוצאות אדירות אבל בלי ביטוח היינו במצב הרבה יותר גרוע.</div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-8944507339039429302011-03-07T02:10:00.005+02:002012-12-15T04:04:02.586+02:00Maxwell MXI to PNG automation script<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
I've been experimenting with the console of Maxwell once and found this script to automate generation of 8 bit PNG's, it's not the best script ever but perhaps it could help someone that wants an automated<br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;">// Script start: </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;"><br /></span>
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;">// variable definitions- Zstart is the first frame, Zstop is the last frame</span><br />
var Zstart = <b>0</b> ;<br />
var Zstop = <b>2500</b> ;<br />
<br />
//<br />
var Znum = "000";<br />
// Znum is a filename organizer helper <br />
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
var zi = Zstart ;</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
for (zi=Zstart ; zi < Zstop+1 ; zi++ )</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
{</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
<span class="Apple-style-span" style="color: #6fa8dc;"></span></div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
if (zi < 10) {Znum = "000"}; <br />
if (zi > 9 && zi < 100) {Znum = "00"};<br />
if (zi > 99 && zi < 1000) {Znum = "0"};<br />
if (zi > 999 ) {Znum = ""}; <br />
var Zok = "<b>basefilename</b>" +Znum + zi;</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
var ZokFile = (Zok + ".mxi");</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
var ZokOut = (Zok + ".png");</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
Maxwell.openMxi("<b>C:\INPUTMXIPATH</b>\" + ZokFile );</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
Maxwell.saveImage("<b>C:\OUTPUTMXIPATH</b>\"+ ZokOut , 8);</div>
<div style="-qt-block-indent: 0; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-indent: 0px;">
};</div>
<br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;">// Script End</span><br />
<b>BOLD</b> items are the ones you should edit prior to execution.<br />
<br />
note: If you desire a Jpeg output, Please replace the ".png" with ".jpg"<br />
comments are most welcome !Zok.</div>
Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-18146578009511656772011-03-06T11:16:00.003+02:002011-06-06T03:02:37.226+03:00Keylogger for a special project using microsoft powershellIn one project we have to take input of 4 sattelite dishes and decide if the signal is lost. the outcome must be some kind of graph that could show when, where and what device has lost connection, this will help us to learn when a signal was lost and perhaps also in what conditions.<br />
first thing we've done is open a USB keyboard we had and get it's USB controller.<br />
<br />
we have 4 input devices so we've decided to use the keyboard numbers 1-4 , each signal will be connected to a certain keyboard input and then we could log it's status once each 100ms.<br />
<br />
after searching over the net finding nothing but spam, Mr. Braitmaiere, A family member that has a large mind, has developed this code for us to use in <a href="http://technet.microsoft.com/en-us/scriptcenter/dd742419.aspx">Microsoft PowerShell</a>:<br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;"></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;">/// Start Code:</span><br />
<b>$signature</b> = @'<br />
[DllImport("user32.dll", CharSet=CharSet.Auto, ExactSpelling=true)]<br />
public static extern short GetKeyState(int virtualKeyCode);<br />
'@<br />
<b>$getKeyState</b> = Add-Type –memberDefinition <b>$signature</b> -name “Win32GetKeyState” -namespace Win32Functions –passThru<br />
<b>$charCheck</b> = @(<b>[</b>char<b>]</b>'1', <b>[</b>char<b>]</b>'2', <b>[</b>char<b>]</b>'3', <b>[</b>char<b>]</b>'4')<br />
<span class="Apple-style-span" style="color: cyan;">while </span>(<b>$true</b>)<br />
<span class="Apple-style-span" style="color: orange;">{</span><br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><span class="Apple-style-span" style="color: cyan;">Start-Sleep</span> -Milliseconds 100<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$logged</b> = ""<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><span class="Apple-style-span" style="color: cyan;">foreach</span> (<b>$char</b><span class="Apple-style-span" style="color: cyan;"> in</span> <b>$charCheck</b>)<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span>{<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$vkey</b> = [int]<b>$char</b><br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$result</b> = <b>$getKeyState</b>::GetKeyState(<b>$vkey</b>)<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$result</b> = 0x8000 -band <b>$result</b><br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><span class="Apple-style-span" style="color: cyan;">if</span> (<b>$result</b> -ne 0)<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span>{<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$logged</b> += " 1 "<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span>}<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><span class="Apple-style-span" style="color: cyan;">else</span><br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span>{<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$logged</b> += " 0 "<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span>}<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span>}<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$now</b> =<span class="Apple-style-span" style="color: cyan;"> Get-Date</span>;<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$logLine</b> = "signals <b>$logged</b> @ " + <b>$now</b>.ToUniversalTime().ToString("dd/MM/yyyy HH:mm:ss:fff")<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><b>$fileName</b> = <b>$now</b>.ToUniversalTime().ToString("yyyy-MM-dd") + ".log"<br />
<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><span class="Apple-style-span" style="color: cyan;">Out-File</span> -FilePath $fileName -Append -InputObject "$logLine"<span class="Apple-tab-span" style="white-space: pre;"> </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="color: orange;">}</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;">/// end code</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="color: #990000;"></span><br />
<a name='more'></a><span class="Apple-style-span" style="color: #990000;"><br />
</span><br />
This code works quite well, it and writes out the desired sensor a,b,c,d and time each 100ms into a log file.<br />
(post will be updated with follow ups of the project)Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-7978045911841736762010-12-05T01:13:00.000+02:002010-12-05T01:13:52.508+02:00פירות של פרלי<div style="direction: rtl;">תקציר עבור פרלי שנורא רצתה לשמור את פרגמנטים אודות תמורות הפירות שמצאנו בגב קטלוג בולים:<br />
<b>ענבים:</b> תורמים לבריאות כלי הדם והלב ולזרימת הדם למוח. עשירים בצבענים בולמי חמצון (פוליפנולים), במיוחד לבנים ואדומים (רזברטול ביין האדום), ויטמינים B1,B6,C, מנגן ואשלגן.</div><div style="direction: rtl;"><b>תפוז:</b> תורם לעמידות חיסונית ולבריאות כלי הדם והלב. עשיר בצבענים בולמי חמצון (קרוטנואידים ופוליפלנולים), סיבים תזונתיים, ויטמינים A, B1, חומצה פולית, C, אשלגן וסידן.</div><div style="direction: rtl;"><b>לימון:</b> תורם לעמידות חיסונית ולבריאות כלי הדם והלב. עשיר בצבענים בולמי חמצון (קרטנואידים ופוליפנולים), ויטמין C ואשלגן.</div><div style="direction: rtl;"><b>אבוקדו:</b> תורם לבריאות כלי הדם, הלב והעיניים. עשיר בצבענים בולמי חמצון (קרוטנואידים - לוטאין), שומנים ידידותיים, בולמי ספיגת כולסטרול, ויטמינים B3, B6, חומצה פולית, C, E,K אשלגן, נחושת ומגנזיום.</div><div style="direction: rtl;"><b>רימון:</b> תורם לבריאות כלי הדם, הלב והעור. עשיר בצבענים בולמי חמצון (פוליפנולים) אדומים, ויטמינים B1, B2, B6, C, אשלגן ונחושת.</div><div style="direction: rtl;">מקווה שהמידע ישמש אתכם נאמנה, כל הכתוב כאן בגדר המלצה בלבד ואינו תחליף לאינציקלופדיה.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-87361971292884064882010-09-03T05:09:00.000+03:002010-09-05T21:42:43.448+03:00סולם הצרכים של מסלו<div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;">(מתוך רישומים שנמצאו של סיכומי שיעור מהבית השרוף)</span></span><br />
סולם הצרכים של מסלו:</div><div style="direction: rtl;"></div><ul><li style="direction: rtl; text-align: right;"><b>צרכים פיסיולוגיים</b> מים, אוכל, שינה, מין, חמצן, שמירה על טמפרטורת גוף</li>
<li style="direction: rtl;"><b>הצורך בביטחון </b>כלכלי, הגנה אישית, שקט, יציבות</li>
<li style="direction: rtl;"><b>הצורך באהבה ושייכות </b>יחסים עם אנשים אחרים, חברים, רומנטיקה, ילדים, שייכות קהילתית</li>
<li style="direction: rtl;"><b>הצורך בהערכה </b>בטחון עצמי, הישגיות, עצמאות וחירות, מעמד חברתי, תארים, הכרה, פרסום, כח</li>
<li style="direction: rtl;"><b>הצורך במימוש עצמי </b>ביטוי עצמי, עושר פנימי, יצירתיות, מימוש מלא של יכולות, אינו מגיע לידי איזון או סיפוק מלא.</li>
</ul><div><br />
</div><div><br />
</div><div><br />
</div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-46816314076059813202010-09-03T05:05:00.000+03:002010-09-05T21:42:58.599+03:00מסגור (reframing)<div style="direction: rtl;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif; font-size: small; font-weight: normal;">(מתוך רישומים שנמצאו של סיכומי שיעור מהבית השרוף)</span></b><br />
<b>מסגור</b></div><div style="direction: rtl;">תיאור מצב קיים מנקודת מבט חדשה. התיאור גורם לאנשים לתפוס את הסיטואציה בצורה שונה, למרות שבפועל לא חל בה כל שינוי.</div><div style="direction: rtl;"></div><ul><li style="direction: rtl;">בבית קפה היושבים משלמים יותר: "מחירי ה-TAKE AWAY נמוכים יותר בשל העובדה שהלקוחות אינם יושבים במקום"</li>
<li style="direction: rtl;">התשלום בכרטיס אשראי גבוה יותר מאשר התשלום במזומן: "המחיר למשלמים במזומן נמוך יותר בשל 'הנחת מזומן' ".</li>
</ul>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-11962781688684805232010-09-03T04:54:00.000+03:002010-09-05T21:43:17.826+03:00כתיבת תסריט - נקודות להתייחסות<div style="direction: rtl;"></div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: small; font-weight: normal;">(מתוך רישומים שנמצאו של סיכומי שיעור מהבית השרוף)</span></b></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>סיכום מתוך שיעור בכתיבת תסריטים לפרסומות טלוויזיה</b></span><br />
<ul><li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">מבעיה לפתרון </span></b></span>סרט פרסומת מתחיל בתיאור מצב קיים, בעיה, התלבטות, משאלה, חוסר סיפוק, רצון להתקדם ומקדם לקראת פתרון, לסגירה מוחלטת, ללא היסוסים.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לדעת הכל </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">וודאו שאתם יודעים הכל על המוצר, הצרכן ולאן אנחנו מעוניינים להגיע.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>התמקדות ברעיון אחד </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">מציאת רעיון מכירתי החזק והפרובוקטיבי/מרגש ביותר ולהדגיש אותו.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>רלוונטיות </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">לבדוק שהמסר רלוונטי ומשמעותי עבור הצופה, פונה אל הצורך שלו ומדבר בשפה שלו ובמונחים מעולם </span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">התוכן שלו.</span></span></span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לכבד </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">כבדו את הרגישות של הצופה. אל תלעגו לו, אל תעליבו אותו ואת האינטיליגנציה שלו.</span></b></span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"></span></b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><b>לכידת קשב </b></span></b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">השניות הראשונות הן קריטיות כדי לתפוס את הצופה, אבל אל תהממו אותו בכל מחיר. בהקדם האפשרי הכניסו אותו לעניין ושמרו על תשומת ליבו עד לסיום תהליך השכנוע והמכירה.</span></b></span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"></span></b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>להיות בבריף </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">סרט פרסומת טוב קודם כל נמצא בגבולות הבריף ונותן מענה לאסטרטגיה ולמטרה הפרסומית והשיווקית.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>למקסם את המדיום </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">לחסוך במילים, לנצל את היתרונות שמאפשרת המדיה באופן וויזואלי. חשבו על הויז'ואלים שיתמכו במסר ותארו אותם דרך מילים לפני שאתם מחפשים בבנק תמונות.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>שמירה על פשטות </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">אין הרבה זמן, אל תעמיסו על פרסומת יותר מדי סצינות או תנועה, מצד שני תנועת מצלמה גורמת לעניין. פורמט של דובר מצריך פחות סצינות. פורמט VOICE OVER מצריך יותר.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לגעת בצופה </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">אנשים מפתחים רגש למה שהם מזדהים איתו. תסריט טוב צריך להיות מתוך החיים. עדיף למצוא הקשרים חדשים בחיים קיימים ולא הקשרים ישנים במציאות שאינה קיימת.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לדבר כמו בחיים </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">לכתוב את המלל בטבעיות, בדיוק בדרך שבה הייתם מדברים עם הצופה פנים אל פנים, אבל אל תסטו מהטון של הפרסומת ואישיות המוצר.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לשדר אמינות </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">גם כשמקצינים תכונה של המוצר או את ההשפעה של השימוש בו, שהצופה יגיד "אני יודע שזו פרסומת אבל אני מאמין להם".</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לגלות רגישות </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">אף אחד לא רוצה לשמוע ש-"עד עכשיו היית פרייר, עכשיו קח את המוצר שלנו וחייך ישתנו".</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לשנן את המסר </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">הצופה לא נמצא בסוד העניינים והוא נחשף לרעיון המכירתי בפעם הראשונה. דאגו לחזור על מסר, אפילו בשינוי גירסה קל.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>להדגיש את שם המותג </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">פרסומות רבות אינן אפקטיביות מפני ששם המותג לא הוטמע בהן בעוצמה. כדי להגיע לצופה ולהניע אותו לפעולה יש לחזור עליו שוב ושוב... ושוב.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>להודיע על החדש </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">צופים מתעניינים בדברים חדשים. אם המוצר הוא חדש או יש לו חידוש כלשהו תנו לפרסומת אופי הצהרתי.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לעמוד בזמנים </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">וודאו שהסרט עומד בזמנים, אבל אל תזרזו את הקצב. קצב מהיר מדי לשחקן או לקריין יפגום בפנייה הדרמטית וישאיר גם את הצופה מאחור. רעיון טוב יהיה אפקטיבי לא פחות גם בפורמט קצר של 10 או 15 שניות.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>פחות זה יותר </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">בדקו האם כל מילה, דמות וסצינה חיונית ותומכת במסר. נסו לצמצם ולראות האם פוחתת עוצמת הפנייה.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לא להתעקש </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">לא הולך? לא נורא. עזבו את זה ולכו לעשות קשה. חזרו ונסו כיוון אחר.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>עוד כיוונים </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">אהבתם את מה שהגעתם אליו? יופי ! עכשיו לכו למקום אחר לגמרי, אתם חייבים להציע כמה תסריטים חזקים לאותו הבריף.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>בדקו עצמכם </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">בסיום כתיבת התסריט היכנסו לנעליו של הצופה וקראו את התסריט כאילו זו הפעם הראשונה. נסו למצוא חורים בתסריט, חוסר הבנה וחוסר רציפות.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>שחקו אותה </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">אל תתביישו לקרוא את התסריט בקול ולשחק את הדמויות בפני אחרים. זה מכניס אותם לאווירה ומקל עלינו להמחיש מה הכוונה ומה התחולל בראשנו.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>הכוכב הוא המוצר ולא הפרסומת עצמה </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">פרסומת מצחיק וזכירה ומוצר נשכח הוא טרגדיה למפרסם.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>גימיק הוא אמצעי ולא מטרה </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">הוא צריך להוביל אל המסר ולא להיות המסר. "הפעם היחידה שהייתי מראה איש עומד על הראש זה כשהייתי מפרסם כיסים עם רוכסן".</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>לא לחקות </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">פרסום חדשני ומקורי יוצר בידול ומחזק את נכסי המותג. אבל כן אפשר לעשות TAKE OFF על אירוע מסוים, סרט מפורסם או אפילו סרטון פרסומת בתנאי שההקשר ברור והרווח למותג מיידי.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><b>כתבו וציירו סטורי בורד </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">להמחיש לעצמכם ולאחרים את מהלך הפרסומת בשילוב קול ותמונה. הסטורי בורד הוא רק סקיצה וגם אם הוא מרשים מבחינה חזותית הוא לא יפצה על רעיון מכירתי חלש.</span></li>
</ul></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-39675934476240443472010-09-03T04:28:00.000+03:002010-09-03T04:28:10.873+03:00old graphics from updating a low-grade commercial<div style="text-align: center;">A version for computer freaks</div><div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiv99hkYY1oh9eG9ITGbPDg5eCSAFk5Y0JsJ3aRbfp9F3CQhY1wJ2_Ve0OcADmdRaajIabgUhUZHECcAeb4qddK5OjITKZSWuLPuW3iFZ8jAwKf5sm58TKmrZT1kgKviLsVlgGXaArvVbyo/s1600/comm+for+computer+freaks.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="291" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiv99hkYY1oh9eG9ITGbPDg5eCSAFk5Y0JsJ3aRbfp9F3CQhY1wJ2_Ve0OcADmdRaajIabgUhUZHECcAeb4qddK5OjITKZSWuLPuW3iFZ8jAwKf5sm58TKmrZT1kgKviLsVlgGXaArvVbyo/s400/comm+for+computer+freaks.jpg" width="400" /></a></div><div style="text-align: center;">A version for succer freaks</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjbgLM24oW2FdDJbo9fHdVSnEo6oTPjcJvXa-s89sZ8xGF113eqWPye-x2kx8bFv-XRKcIEmet0DlOiajq1qQkJOHixe6p1Sk4aQ56CowDqIX8Knt558uWvvvbTnk9qJZaBFQSIX5fLkUBG/s1600/comm+for+succer+freaks.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="291" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjbgLM24oW2FdDJbo9fHdVSnEo6oTPjcJvXa-s89sZ8xGF113eqWPye-x2kx8bFv-XRKcIEmet0DlOiajq1qQkJOHixe6p1Sk4aQ56CowDqIX8Knt558uWvvvbTnk9qJZaBFQSIX5fLkUBG/s400/comm+for+succer+freaks.jpg" width="400" /></a></div><div style="text-align: center;">A version for calculation freaks</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhjy0zirHJ23ozyf5dMkknu6_ZxKRCq83Fo99A34rdSU7w4fjJzVn4KYBXOG2ug55DDca9c-6yGw_6VUYPx8ytafLzD3XcbbmzIa7svAEhA2Jdu4kRPL8R-2PY1RkC2EL7R036eDMpg1GHg/s1600/comm+for+calculation+freaks.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="291" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhjy0zirHJ23ozyf5dMkknu6_ZxKRCq83Fo99A34rdSU7w4fjJzVn4KYBXOG2ug55DDca9c-6yGw_6VUYPx8ytafLzD3XcbbmzIa7svAEhA2Jdu4kRPL8R-2PY1RkC2EL7R036eDMpg1GHg/s400/comm+for+calculation+freaks.jpg" width="400" /></a></div><div style="text-align: center;"><br />
</div></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-73841931827482303272010-09-03T04:07:00.000+03:002010-09-03T04:07:34.709+03:00תולדות העיצוב הגרפי - קומיקס (2004)<div style="direction: rtl;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">מבוא </span></b></div><div style="direction: rtl;">בזמן בו הטכנולוגיה מתפתחת מהר יותר מהיכולת האנושית לנתח את המידע בו זמנית, להגיב עליו ולנסות להמשיך לפתח הלאה, קם מר. <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Marshall_McLuhan">מרשל מקלוהן</a> ופתח תיבת פנדורה שעד אותו רגע עוד לא שמו דגש על קיומה כלל. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">התפתחות עולם הקומיקס רגע לפני כניסת המאה הקודמת והתפתחותו שינו את תרבות הקריאה ברחבי העולם. הקומיקס יצר פריצת דרך בתרגום רעיונות בצורה שלא הייתה קיימת בשום אומנות פלסטית או בספרות, וגישר על פערים חברתיים בין אלו שהקריאה הייתה רחוקה מבינתם ובין אלו שזועזעו על ידי הדימויים הקשים שתוארו. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בניתוח המאמר הבא הובאו לידי ביטוי אופנים רבים בהם הקומיקס נגע ברגשות הציבור, בשימוש הנרחב שנעשה בו ומול התפתחויות טכנולוגיות שהולידו בין השאר את הטלוויזיה. השתדלנו לתמצת כמה שאפשר נושאים מאד נרחבים שנוגעים במרחב שבין עולם הקומיקס והמדיה החדשה והמַנוֹעִים הפוליטיים השקטִים שבוחשים את הקערה ויוצרים בה מניפולציות על עולם הולך וקטֵן. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">כללי </span>דרך MAD לטלוויזיה</b></div><div style="direction: rtl;">מרשל מקלוהן 1911-1980 נולד באדמונטון, קנדה. יש שרואים בו מהוגי הדעות המבריקים והמשפיעים ביותר במאה ה-20, החלוץ והמייסד של בחינה מחדש של תחום העיון בתקשורת. מקלוהן החל את דרכו האקדמית כפרופסור לספרות אנגלית, אולם עד מהרה נמשך יותר ויותר לטכנולוגיה, לתקשורת להמונים ולתרבות פופולארית. הוא שייך לקבוצה קטנה של אנשי חזון והוגים רדיקליים המנסים לעמוד על טיב המצבים המשתנים בקיום המודרני, כאשר תתועד צמיחת המיתולוגיות הפוסט-איינשטייניות. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מקלוהן טוען שהחברה עוצבה תמיד יותר על ידי המדיה בה היא מתקשרת מאשר תוכן המידע המועבר על ידי אותה מדיה. הוא מבדיל בין תקשורת מודפסת לאלקטרונית בטענה כי תקשורת מודפסת מודדת את פירוק המידע לדמיון, דבר שהוא מגדיר כהתמחות והתנתקות, "השתתפות נמוכה", לעומת תקשורת אלקטרונית אותה הוא מגדיר כמאחדת ובעלת "השתתפות גבוהה". בזמן שהעולם מתקדם אל העידן האלקטרוני, יש לבחון מחדש לאילו תגובות פסיכולוגיות יש לצפות מהצופה כאשר הוא אמצעי בידיים לא מודעות להשלכותיו. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">במאמרו דרך MAD לטלוויזיה מקלוהן בוחן כיצד אותן תכונות של חיתוכי עץ והדפס חוזרות ומופיעות בטלוויזיה. הדפס וחיתוכי העץ שקדמו לקומיקס מספקים לרב גישה של מעט מאד מידע חזותי, בעלת מעורבות מישושית רבה. אותו המיקוד הקיים בהם השתרש אל תוך הקומיקס במאה העשרים, ואותו המיקוד שנוצר בקומיקס השתרש בתמונה הטלוויזיונית המשודרת אל הצופה הביתי. כמות האינפורמציה המועברת בטלוויזיה היא עצומה, והצופה נדרש לפענח וליצור תמונה מוחשית מתוך כמות ענקית של אייקונים. מכאן, כשפונים כדי להבין את המדיום הטלוויזיוני ניתן לספק גישה מועילה להבנת התמונה דרך הקומיקס וההדפס. הקומיקס מספק מעט מאוד מידע על מצב מסוים ולכן יוצר השתתפות עם הקורא, וגורם לו להשלמת הפרטים מהרמזים שמסופקים לו. אותו מצב נוצר לנו במפגש עם הטלוויזיה, שיש בה רמה נמוכה של נתונים על עצמים, והדבר גורם לרמת השתתפות גבוהה של הצופה. מקלוהן בעצם הוא חלוץ בנושא היותו הראשון ששואל את השאלה כיצד הטלוויזיה נצחה את הקומיקס. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ספרי הקומיקס שהופיעו ב1935 משכו את הצעירים, וגרמו להרמת גבה אצל המבוגרים. הם ראו את הקומיקס כמדיום מבולגן ואלים, וקישרו אותו לעולם הפשע, או שהפשע השתלט על העולם כשהקומיקס הציף אותו. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מקלוהן מזכיר את העלייה במכירות העיתונים של סאנדיי וורלד. המכירות עלו פלאים עם פתיחת המדור "הסמטה של הוגן", בה הופיע לראשונה "הילד הצהוב" של ריצ'רד פ. אאוטקולט. משנת 1898 העיתונים החלו להפיץ עוד ועוד מוספי קומיקס כחלק מקמפיין שיווקי של העיתון מצד אחד ודרך להביע דימוי אנושי שניתן להשתתף עמו, ובכך התקיימה סינרגיה בין העיתון לקומיקס. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בזמן שהקומיקס והעיתונות שילבו כוחותיהם התגלה כי הטלוויזיה נהייתה לתחרות של ממש, ולא כאמצעי נוסף עמו ניתן להשתלב. עולם הפרסומות בטלוויזיה של אותה תקופה משתמשת לרב בדימויים מטושטשים יותר, פיסוליים ומישושיים המועברים דרך תמונה נעה המאבדת הרבה מהאיכויות שהיו קיימות אותה תקופה במדיה המודפסת ובקומיקס. עד היום איכות התמונה המשודרת בטלוויזיה עדיין מחולקת למספר מצומצם של שורות וטורים בפסיפס שמצמצם את התמונה לתוך רשת של אדום ירוק וכחול, איכות זו גרמה לכוח הפרסום לעבור לפורמט של קומיקס. אותה אינפורמציה, שממתגת את אמריקה למשל, הרבה יותר מעניינת ומושכת בתצורת הקומיקס מאשר בתצורה של פרסומת, ובכך כוחו של הקומיקס. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">אותה פגיעה בעולם התוכן של הפרסומות היא זו שהעלתה לגדולה את מגזין MAD. המגזין הציע גיחוך על אמצעי התקשורת שהציעה הטכנולוגיה המתקדמת, הטיל ביקורת על הפרסומות והאינפורמציה שהועברה דרך הטלוויזיה. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מקלוהן מעלה לדיון האם מי יותר חשוב – התוכן או המדיה הנושאת אותו. הוא טוען שלא ניתן להעביר את המסר ישירות לאנשים, אלא רק בדרך עקיפה. סאטירה לדוגמה מציגה לצופים את האבסורד בחייהם, אך הם לא מתייחסים לביקורת זו כביקורת של החיים שלהם עצמם, אלא מפרשים אותה בטעות כהומור. האינפורמציה עצמה מגיעה לצופה דרך התת-מודע, בפעם הבאה שהצופה ימצא עצמו בסיטואציה דומה לגיבור אותו המסר שהוא חווה, הוא יחווה בשנית את תוכן המסר שהוא צפה בו באותה המדיה רק הפעם דרך עיניו, בשנית. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">לטלוויזיה יש ערך מוסף בהענקת ההשתתפות של הצופה ויצרה מעורבות שבטית של המשפחה מול הטלוויזיה. עם הופעתה, נוצרה מעורבות של הכלל באופן עמוק יותר מאי פעם. מעורבות זו עודדה את האנשים להתייחס לעצמם ברצינות רבה יותר ממקודם. הקהל החדש הבין שהנושאים הלקוחים מחיי היום יום מצחיקים הרבה יותר מאותה ספרות בדויה. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">דיון </span>דרך MAD לטלוויזיה</b></div><div style="direction: rtl;">ליל אבנר הייתה יצירתו של אל קאפ (1909-1979), אל נולד כאלפרד ג'רלד קפלין, בגיל 9 איבד את רגלו השמאלית ובעידוד אביו פיתח את כישרונות הקריקטורה הטמועים בו. כשכיר הציג לעולם את "קולונל גילפדר" ואת "ג'ו פאלוקה", לאחר מכן מצא עצמו עצמאי וברא את "ליל אבנר", שהופץ דרך 8 עיתונים ובמהרה הפך ללהיט מחוף לחוף ברחבי ארצות הברית. תוך 3 שנים מיום הפצתו הראשונה הפך למדור קבוע ב-253 עיתונים והגיע למחזור של 60,000,000 עותקים. ליל אבנר נחשב מיתוס, קאפ יצר פרודיה שבמרכזה הדמות הראשית: ליל אבנר, מפשוטי העם, ללא ידיעת קרוא וכתוב שעוסק במשרה חלקית שבה תפקידו בוחן מזרונים, את ליל רודפת דייזי מיי, ובכל פרק מתקרבים הם אט אט לחתונה. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">אל קאפ מתאר את דרך נוסחת בניית הסדרה כ-"אני פשוט מערב את הדמויות שלי בתוצאות טיפשותם ואז לוקח מהם את השכל, כדי שהם לא יוכלו לעשות שום דבר". אל קאפ דחק את המתח עד החתונה כ- 18 שנה עד שליל אבנר ודייזי מיי לבסוף התחתנו ב- 1952, אירוע דמיוני לחלוטין שתפס את תשומת לב הציבור הרחב והופיע בכריכת המגזין LIFE. אל קאפ יצר דמויות בעיר של שלומיאלים המשמשת מראה לעולם המודרני ומצב האנושי. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">אל קאפ העלה הרבה ספקות בנוגע להתמודדות עם הופעת הטלוויזיה והאמין כי הציבור איבד את הכושר לצחוק מעצמו. מקלוהן טוען כי הטלוויזיה יצרה מעורבות של כולם עם כולם באופן מעמיק יותר ובכך אל קאפ נדרש למקד את ליל אבנר כדי להתמודד עם ההתפתחות שהוא הגדיר: "עכשיו אמריקה השתנתה. אולי ההומוריסט חש בשינוי יותר מאחרים. עכשיו יש באמריקה דברים שאי-אפשר לצחוק על חשבונם". </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">קצב התפתחות הטכנולוגיה האיץ את הקהל לנושאים השאובים יותר ויותר מחיי היומיום, הקהל הגיב יותר ויותר לאירועים עכשוויים מאשר לאירועים שהתחוללו בערים פנטזיות כמו שתוארו בעלילותיו של ליל אבנר. מקלוהן מסביר כי מאחר שהטלוויזיה גורמת לנו למעורבות עומק היא גורמת לנו לקחת את עצמנו במידה רצינית יותר, ומתגלות מחדש כל יום התייחסויות חדשות לאיך הקהל מעדיף לקבל את המידע, את ההומור והסאטירה. הוא טוען שהתפתחות זו גרמה לאל קאפ להתמתן ובסופו של דבר להשיא את ליל אבנר כדי לסיים את התחרות ולפרוש ממנה בשיא. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">במאמרו "דרך MAD לטלוויזיה" מדבר מרשל מקלוהן על תהליך איקוניזציה ואקסטנציה של המציאות הריאליסטית המועברת אל הקומיקס. התהליך מתרחש במספר רבדים, בין אם ברמה הויזואלית, ברמה העלילתית או ברמה הקונספטואלית. הביטוי ברמה הויזואלית דורש מהקורא לדעת לקרוא אייקונים כגון בועה כסמל לדיבור, ענן למחשבה ואליפסה קוצנית כ-"בום". ברמה העלילתית נדרש הקורא להשלים חלקים מהעלילה, לדוגמא: צלליתו של אדם המחזיק בגרזן במקום להראות רצח במבט ישיר. וברמה קונספטואלית הקומיקס דיבר על המציאות של הקוראים בין אם זה קומיקס פוליטי, קומיקס של גיבורים (אשר מייצגים את הטוב או מדינה כלשהי) או קומיקס של דמויות השונות ברמתן הסוציאלית והאנושית לקורא, כגון "הילד הצהוב". </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מכירות העיתונים של סאנדיי וורלד עלו פלאים עם פתיחת המדור "הסמטה של הוגן", בה הופיע לראשונה "<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/The_Yellow_Kid">הילד הצהוב</a>" של ריצ'רד פ. אאוטקולט. משנת 1898 העיתונים החלו להפיץ עוד ועוד מוספי קומיקס כחלק מקמפיין שיווקי של העיתון מצד אחד ודרך להביע דימוי אנושי שניתן להשתתף עמו, לכן התקיימה סינרגיה בין העיתון לקומיקס. "הילד הצהוב", מעבר להצלחה הרבה לה נחל הוא הווה את הקומיקס בחיתוליו. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ה"ילד הצהוב" עצמו היה תקדים לקומיקס כפי שאנו מכירים אותו כיום, לא היו באותו זמן בלוני טקסט או ענני מחשבה כפי שאנחנו מכירים אותם כיום. הטקסט עצמו מוקם באזורים של שקט צבעוני וצורני והווה חלק מהקומפוזיציה עצמה. גם השפה של הילד הצהוב היוותה חלק מהפניה אל העם הפשוט יותר, הספרותי פחות והכתיבה היא באנגלית עילגת ובחוסר התחשבות בתחביר נכון. הילד הצהוב מציג את פשוט העם, הילד הצעיר שעוד לא מכיר את רזי העולם, אך באור מאד מחוכם, הומור עוקצני כלפי האליטות החברתיות וקריאה מתונה להתפתחות חינוכית לא אך ורק בקרב עשירי הארץ, אלא להגיע אל העם, אלו שעובדים ומפעילים באמת את המדינה, דרך ילדיהם. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בו בזמן כשהטלוויזיה הביסה את הקומיקס נראה שקם קומיקס שהלך והביס את הטלוויזיה חזרה, MAD בחן את הפרסומות המשודרות בטלוויזיה ואת צורת ההגשה ותקף אותה מתחת לחגורה, במדיום של קומיקס, לעיתים הבדיחות שהופיעו ב-MAD היו יותר זכירות מאשר המקור הטלוויזיוני שלהן. אותו הזמן הטלוויזיה החלה לרכוש יותר ויותר כלים להתמודד עם צילום, קולנוע ורדיו ולהשתמש בהם כחיקוי לקומיקס. מקלוהן מתאר את הערך הסנטימנטאלי של הקורא למגזין MAD כחלק מתקשורת פוליטית-חברתית, הוא מציג אספנות בנושא ומראה כי המגזין בעצם מצביע על השתייכות כלשהי, כמו למשל ללבוש מותג מסוים או להיות חלק מלאום מסוים, כאן מקלוהן ממשיל את ההתקשרות למגזין עצמו כמחתרתית : "באותו האופן שהביטניק הרוסי שומר מכל משמר על הקלטה ישנה של אלביס פרסלי משידור לחיילים". </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ניתן לראות שהמגזין MAD בעצמו הציג סוג חדש של התקשרות בין עולם הקומיקס לעולם הטלוויזיוני, MAD מצד אחד סתר את הטלוויזיה ואת המסרים המועברים בה, ומצד שני הרבה מאד מהתוכן שבו נשען על כך שהקורא מתייחס לטלוויזיה ומבלה עמה קביעות מסוימת, זאת אומרת ש-MAD יצר סוג חדש של התקשרות עם המדיה הטלוויזיונית, בזמן שהרבה קומיקסים איבדו את קהל הקוראים למען שידורי הטלוויזיה, MAD עלה לגדולה כמעט אך ורק בגלל אותו מכשיר. עתה שיש מדיה שמוקרנת לבתים ברחבי המדינה ויש קהל עצום של אנשים שנחשפים לאותו מידע, ניתן לרתום את היצירתיות הסאטירית הגלומה בקומיקס על נושאים המועברים בעולם המדיה הטלוויזיונית, כל דבר ש"חם" בטלוויזיה הופך לנושא לגיחוך במגזין, כל הפוליטיקה והתעמולה הופכת לפרודיה מודפסת ומונצחת, כפי ש-LIFE הזין עצמו מהתפתחויות ששווה לזכור למשך הימים, כך גם MAD הפיץ את הפרודיה העדכנית על הקיום. רק ממבט אחורה על ארכיוני MAD ניתן ללמוד המון על התקופה, על חדות ובוטות עורכי המגזין כלפי המציאות הרווחת בעולם התקשורת המקביל בזמן. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">חוסר הכניעה של עולם הקומיקס לטלוויזיה מוסבר על פי מקלוהן כראשיתו של העידן האיקוני. כמו ההתפתחויות התרבותיות שקיימות בארצות הברית ואירופה, שהמעצמות הולכות ולומדות ומפרות אחת את השנייה, הקומיקס והטלוויזיה מתפתחים יד ביד, ולהב מול להב. עם זאת ההשכלה והסטטיסטיקה מראים פירות חדשים של תופעות שמתפתחות כתוצאה מעולם הדימויים של הטלוויזיה. אנשים רבים זונחים את הטקסט הכתוב וחווים ספרות בשפה ויזואלית שהוכנה מראש על ידי מפיק. דבר שמקלוהן גורס שמוביל שמאחר שהנוער חווה מעורבות עמוקה בתקשורת משודרת טלוויזיונית, הוא לא מעוניין במטרות רחוקות טווח והוא מוגבל נפשית על ידי המדיה. הוא מביא כדוגמה נוער שאינו מסוגל להביא את עצמו לקרוא ספרות מורכבת, דבר שהווה לוקסוס לדור הקודם, אך מסוגל להיות גאון מתמטי או מנתח לשוני בלי לדעת לקרוא טקסטים מורכבים. עם ההתפתחויות שנוצרו בעולם התקשורת בלט כמעט מיד הביטוי של התוצר של אותה תקשורת. שוני הדיאלקט כתוצר של חינוך חדשני דרך מסך הטלוויזיה. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מאחר שהקומיקס עצמו היה מדיום חדשני, שהופיע רק כספרות כרוכה בשלהי 1935, הוא קסם לרב לנוער בלבד, מאחר שאלו עוד לא הוטמעו אל תוך תבניות חשיבה של לקרוא טקסטים ארוכים ומסרים בצורה הויזואלית המסוימת שהייתה נפוצה בקרב הדור הקודם. כאשר ספר הקומיקס הוצג לאדם מבוגר שלא חווה בעבר קריאה מסוג זה, הצבעוניות וחוסר ההתמצאות היה ממקד את האדם מיד בדימויי האלימות ותוהו ובוהו שתוארו בצבעוניות רבה והוא היה מכליל את הקומיקס כחינוך לפשיעה ואלימות. מצד שני היה הקומיקס כלי חדשני לתאר את הסביבה האלימה והמתועשת הקיימת אל תוך שפה חדשה של צורות ודימויים, לרב עקיפים, שסיפקו תרגומים סימולטאניים של המציאות התוססת והאגרסיבית אל תוך דו מימד עלילתי. כך שבזמן שהדור המזדקן דיבר על כך שהקומיקס הוא פראי ומטיף לאלימות הוא היה השתקפות ישירה של המציאות שהייתה פראית לא פחות. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">כשהקומיקס התחיל להופיע כסטריפ בעיתונים, הדמויות שבו הופיעו בתחילה כדמויות אנושיות רגילות. בניתוח עובדתי של זמן, בכל פעם שנולד גיבור קומיקס חדש מדובר על תקופות לחימה של המעצמות היוצרות את הקומיקס, כחלק ממסע גיוס ציבורי נרחב להעצמת הצורך של המדינה להתלכד תחת רעיון מסוים. הדמויות הפכו לגיבורי על וייצגו באופן מוסתר בדרך כלל את הסיבות עליהם מתקיים מאבק פוליטי. יש גורסים שטכניקה זו הייתה בשימוש כדי שטיפת מוחות הציבור בכדי שיהיה יותר קל לשלוט בהם, ויש שטוענים כי הטכניקה של ליצור גיבור לאומי נתנה תקווה ותמריץ לעם להיות על-אנושיים בעצמם. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">הקומיקס היה בעיני הקוראים מעין אמצעי לבריחה מן המציאות, כשבעצם הוא ייצג את המציאות בצורה עקיפה. דוגמא לכך אפשר לראות בקומיקס המיתולוגי "סופרמן", ובאופן כללי בקומיקס גיבורי העל. סופרמן בא כדמות שמסוגלת להתגבר על מטוסים, כשהמטוס היה ייצוג של גרמניה שחודרת לטריטוריה של ארה"ב. הקומיקס היה בריחה לעולם אחר עם אותה הדמות ואותם הצבעים הבסיסיים המוכרים של עולם הקומיקס, תפיסה שהתחברה היטב לעולם המיתוג ועולם העסקים. אנו עדים למיתוג של אמריקה כדמותו של סופרמן, צבעי דגל אמריקה הם הצבעים של חליפת הגיבור. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">אם נבחן את עטיפות הקומיקס, הלוגו של סופרמן הופך להיות תלת מימדי, ויוצר אשליה שהוא יוצא אלינו מן החוברת, כמו סופרמן שיוצא אלינו, אשליה של כוח עצום הפורצת אלינו, הקוראים, ושוטפת את חושינו בחוויה של השתתפות עם הגיבור הלאומי. בדוגמה הבאה ניתן לראות בבירור את חוסר הכניעה של גיבורנו אפילו שכובלים אותו, כביטוי לכוח של "הטוב" שלא ניתן לכניעה על ידי "הרוע". השימוש בדימויי תלת מימדי על גבי מדיה דו ממדית הוא לא הראשון מסוגו אך רווח בקרב יצירות הקומיקס של גיבורי העל. המתח בין המעצמות הלוחמות בא לידי ביטוי בדמויות של הגיבור והרשע שייצגו את הצד ה"טוב" וה"רע", המאבק הנצחי בין האור לחושך, אותו מאבק של ביטויים שקיימים עמנו עוד מתקופה מקראית. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">שפת הקומיקס עושה גל חוזר אף בקופתנו. לדוגמא בסרט, ספיידרמן, ישנו פריים שהגיבור עומד על תורן של דגל ארה"ב בתנוחה מגוננת אך בוא זמנית ספיידרמן הוא הדגל, אמריקה הפכה שוב בימינו לגיבור. הגיבור בפוסטר מופיע כדגל התלוי על תורן, ובאותם הצבעים. הגיבור משפיע על נטיית הצופה לפטריוטיות פרו-אמריקאית ולהזדהות. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">כאן באים לביטוי גם המון מוטיבים חוזרים מה"מיתולוגיה" האמריקאית, ברקע ניתן להבחין בבירור באנימציה של בניין דמוי האמפייר סטייט בילדינג, דימוי למטרופוליס של ניו-יורק וסמל הצלחה כלכלית ושגשוג. בדמותו של איש העכביש בולט המבט שמתקבל מצד אחד כמבט של רוצח, מבט של יצור שחולש על הסביבה שלו ומסוגל לראות יותר מזווית הראיה האנושית, ומצד שני הוא גם הקבלה למשפט האמריקאי המיתולוגי : "Big Brother is watching". על ידי המסכה מוסתרים האף והפה של הדמות ומובלטים השרירים ובכך רמיזה נוספת לייעודה, למטרה שלה – לראות ולפעול, לא לדבר דיבורי סרק ולבזבז את הזמן על תהליכים בירוקרטים. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">אם ננסה למקם את ההתעוררות מחדש של הדמות הזו על מפה תקופתית של אירועים חריגים בארצות הברית ניתן לקשר אותה ישירות לנפילת בנייני התאומים ולפלישת ארצות הברית אל אפגניסטן ושחרור עיראק מהשלטון הטוטאליטארי כחלק מהמגננה של ארצות הברית כנגד התקפות טרור. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">דוגמא נוספת בתקופה הנוכחית היא הסרט "משפחת סופר על". אם נסכם את הסרט, מדובר ב-"קאמבק" של גיבורי העל. הסיפור חל בשנות ה-60 ומתאר את בעיותיה של משפחה אמריקאית ממוצעת, כשההורים הם גיבורי על בדימוס (לאחר שהעיסוק בלהיות גיבור על נאסר על פי חוק). הסרט מראה דילמות אנושיות מחיי היום יום כגון השגרה השוחקת של העבודה בתאי משרד צפופים, סערת הרגשות של נערה מתבגרת בתיכון, יחסים בין אישיים הנפגמים מכוח השקר (הסתרת העובדה שהבעל חזר לשחק בתפקיד גיבור על), אכזבות של ילד תמים ממודל חיקוי רווח וההשפעות עליו לכשיגדל. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בנוסף לכך, מקלוהן בוחן את רמת המעורבות של המתבונן/קורא בתוכן של המדיום. קוראי הקומיקס לא היו משליכים את בעיות הגיבורים על עצמם, הם כן היו מזדהים אך לא היו מפנימים לחייהם. עם כניסת הטלוויזיה המעורבות שבין הצופים למדיום גדלה, בשנות ה-60 המשפחה הייתה נוהגת לשבת סביב הטלוויזיה לדבר על הנושאים המשודרים בה, כפי שהרדיו היה מאחד את המשפחה על יד האח כשהיו משודרים סיפורי ילדים כתסכיתים, הטלוויזיה נהייתה בעצם "מלהט שיחה" וכך גרמה למעורבות יותר עמוקה ולהשלכה על החיים האמיתיים של האנשים ובכך הציבה לקומיקס אתגר חדש להתמודד עם מציאות בה אנשים חווים תקשורת ביתית, לה הם לא נזקקים כלל לצאת לחנות העיתונים ולבחור מגזין, אלא המגזין המשודר אלקטרונית מובא על ידי "גלי האתר" הישר אל הבית, כמופע אור-קולי הישר אל התודעה. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בספר נוסף של מרשל מקלוהן, "המדיה הוא המסר" הוא בא לפרט ולהציג במדיה מודפסת איך מתאפיינת ומתקבלת תמונה בעיני הצופה, החל מרשת השתי וערב של המסך הטלוויזיוני ועד האבסטרקטיזציה של אובייקטים כדי להמחיש לנו בצורה של דפוס איך חצאי משפטים נבלעים מצד אחד אצל הצופה כסתומים, ומצד שני משפיעים על תת המודע ומפעילים אותנו בדרכים עוקפות. </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">לסיכום </span></b></div><div style="direction: rtl;">הקומיקס מראה מגמה של טשטוש בין מושגים – הקומיקס חודר לטלוויזיה, הטלוויזיה חודרת לקומיקס, האינפורמציה מוצגת בצורה יותר ויותר אבסטרקטית, חסרת גבולות. כשלון הניסיון להבדיל בין מדיה, מדיום וקונספט, כשלון ההגדרה בין אמצעי "קר" ו"חם" כל אלה הם רק דוגמה קטנה למגמה עולמית של שבירת גבולות וחוסר הגדרה. העולם סביבנו, כולו, נהייה יותר ויותר אבסטרקטי, ההגדרות החברתיות שלנו מאבדות את ההקשר המקורי שלהן, המוצא והשורשים שלנו הופכים מאבולוציה של גזע לתרבות ועתה מוגדרים כחלק מהחינוך. בעולם שבו הופכים מוצר לאקסטנציה של הגוף (מפרוטזה ועד שבב המתערב בפעילות המוחית), והגבול בין האדם למכונה מטשטש, בעולם שבו ההגדרות המיניות שלנו מתגלות כהגבלות שהונחלו על ידי מסורות שהפסיקו לדבר ממזמן על אמונה והפכו להטפות שמיועדות לשמור על קונצנזוס במקום להפריח את תשוקות האדם לפתוח את אופקיו, בעולם שבו הרוחניות הפסיכולוגיה והמדע מתערבבים, אנחנו מגלים שהמושגים מאבדים כל משמעות ובעצם כל סוג של הגדרה אינה אלא הגבלה. הגבול בין וירטואלי לממשי מיטשטש, הגבול בין אמת לשקר, אפילו הגדרת התודעה שלנו שעד כה הייתה תלויה בחושינו כבר ממזמן איבדה את התלות בהם, והורחבה בין עם ע"י סמים (לאלו שמשתמשים), מדיטציה (לאלו שעושים) או אף מוות. בעולם שכזה, ההגדרה האפשרית היחידה היא פשוט לו יהי, let it be, יהוה או אוֹהם . </div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ביבליוגרפיה: </div><div style="direction: rtl;">להבין את המדיה / מרשל מקלוהן </div><div style="direction: rtl;">המדיה הוא המסר / מרשל מקלוהן </div><div style="direction: rtl;">להבין את המדיה / אנדרו הארט </div><div style="direction: rtl;">100 שנים של קומיקס – אינציקלופדיה מאוירת / מוריס הורן </div><div style="direction: rtl;">היסטורית אומנות הקומיקס / רוג'ר סבין </div><div style="direction: rtl;">ללא לוגו / נעמי קליין </div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-24790507713885495852010-09-03T03:45:00.000+03:002010-09-03T03:45:37.240+03:00מרשל מקלוהן - סיכום קצר עבור שיעור פילוסופיה 2005<div style="direction: rtl; text-align: right;"><b>מרשל מקלוהן 1911-1980 </b></div><div style="direction: rtl; text-align: right;">נולד באדמונטון, קנדה. יש שרואים בו מהוגי הדעות המבריקים והמשפיעים ביותר במאה ה-20, החלוץ והמייסד של בחינה מחדש של תחום העיון בתקשורת. מקלוהן החל את דרכו האקדמית כפרופסור לספרות אנגלית, אולם עד מהרה נמשך יותר ויותר לטכנולוגיה, לתקשורת ההמונים ולתרבות פופולרית. לרקע הספרותי שלו היה מן הסתם תפקיד חשוב בכתיבתו השנונה, שמאופיינת לא רק בניתוח מעמיק ובתובנות, אלא גם בהמצאות לשוניות כדוגמת "המדיום הוא המסר" ו-"הכפר הגלובלי". </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">הוא שייך לקבוצה קטנה של אנשי חזון והוגים רדיקליים המנסים לעמוד על טיב המצבים המשתנים בקיום המודרני, כאשר תתועד צמיחת המיתולוגיות הפוסט-איינשטייניות, משנתו של מקלוהן תתפוס מקום בולט. הוא ניצב בקו החזית [ג'ורג' סטיינר] טבע את המושג "הכפר הגלובלי" [1964] ו"המדיום הוא המסר" [1967] בזמן שאיש עוד לא יכול היה לנבא את העולם תלוי-המידע של ימינו. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">בספרו "המדיה הוא המסר" [1967] טוען מקלוהן שהחברה עוצבה תמיד יותר על ידי טבע המדיה בה היא מתקשרת מאשר תוכן המידע המועבר על ידי אותה מדיה, הוא מביא דוגמה את האלפבית כצורת שליטה נרכשת על יוצרות האדם הנלמדת בצורה כמעט בלתי מודעת כאשר פירושם של מילים מביא אותנו לידי התניות מחשבתיות והתנהגותיות, שאלו גורמות לנו לפעול באופן אוטומטי עם הופעתם מחדש. הוא מבדיל בין תקשורת מודפסת לבין תקשורת אלקטרונית, בטענתו כי תקשורת מודפסת מעודדת פירוק המידע לדמיון, דבר שהוא מגדיר כהתמחות והתנתקות, "השתתפות נמוכה", לאומת תקשורת אלקטרונית, אותה הוא מגדיר כמאחדת ובעלת "השתתפות גבוהה". זאת אומרת שלימודי ההתבוננות הקיימים (בתקופתו) הפכו למיושנים, אנו לומדים קונספטיות מיושנות המבוססות על עולם המדיה המודפסת בזמן שהעולם מתקדם אל העידן האלקטרוני ויש לבחון מחדש לאילו תגובות פסיכולוגיות יש לצפות מצופה כאשר המדיום הוא אמצעי בידיים לא מודעות להשלכותיו. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">"בלבולים אינספור ורגשות עמוקים של יאוש צצים בתקופות של שינויים תרבותיים וטכנולוגיים. בעידננו, "עידן היאוש", בחלק עצום, התוצאה היא לנסות לעשות את המטלה של היום, עם הכלים והקונספטים של אתמול." </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">אנדרו הארט כותב : </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">מקלוהן מגדיר שחינוך הוא הגנה כנגד "נשירת מדיה", בזמן שאנו עוד לא מכירים את הכלים לעמוד את המדיה החדשה "בשפה שלה". שליטה במידע בתקופה זו של התפתחויות הולכות ומואצות של טכנולוגיה הפכה למקצוע נדרש עתה יותר מתמיד, הפכה לתעשיה שיכולה להתפס כמאיימת לעיתים על חוקי יסוד בחברה דמוקרטית. ה"יאוש ממידע" מתפשט ותרופה לא נראית באופק. תקשורת ההמונים הפכה פולשנית וכוחנית ויש דאגה רבה לגבי השלכותיה לימים. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">עבודתו של מקלוהן לעיתים נתפסת בעייתית ולעיתים מנחה אותנו שולל כתאוריה לסדר חברתי חדש. הוא מפריד לחלוטין את המדיה והמסר מהעולם המורכב ממקורות תרבותיים וסוציאליים היוצרים התקשרות ומשתנים כהרף עין. הוא מציע חינוך להבנת המדיה החדשה כחלק מ"הגנה אזרחית". יש צורך עז להגדיר מסגרת חינוכית שתעודד השכלה ותגובות למדיה החדשה, שנוכל לתפוס את טבע המידע, דבר שנזקק לכישורים רבים והבנה מעמיקה של תקשורת חזותית ושמיעתית במקביל לתחומי השפת הקריאה. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">מקלוהן לעומת זאת אינו מדבר על איך המדיה החדשה יכולה להתמודד עם הצורך בהשכלה. הוא טוען בכלליות רבה שאנו צריכים פשוט "לא להסתכל אחורה", הוא רואה את הכפר הגלובלי כחלק מהרמוניה שבטית, 'רשת בלתי נראית של חוסר תלות וחברותא', כל מה שאנו צריכים איפוא לעשות הוא אך לצפות ל-"מצב של תמורה אלוהית, של הבנה אוניברסלית ואחדות עולמית". </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">רעיונותיו התקבלו לעיתים קרובות באופוריה במערב המונע פרחים של סוף שנות ה-60, המדיה ברכה אותו, בגלל שבין השאר הוא חנן את המדיה מאחריות על תוכן המידע המועבר בה ואישר את זכותו של הצופה לנטוש את מחשבתו האישית ולרתום מחשבה קולקטיבית הניתנת דרך המדיה. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">הוא חילק את המדיה לשני סוגים עיקריים : חם וקר. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">הוא התעקש על כך שצורת המדיה חשובה יותר מתוכן המידע המועבר בה, הוא קבע כי ההשפעה של המידה היא חד משמעית וחודרת לתת-מודע. הוא חילק את המדיה למדיה חמה (HOTׂ) וקרה (COOL ). </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">מדיה חמה, למשל מדיה מודפסת, רדיו או קולנוע היא מדיה בהגדרה "גבוהה" ונמוכה מהשתתפות הקהל. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">מדיה קרה היא למשל טלפון, כתיבה וטלוויזיה, היא "נמוכה" בהגדרתה" וגבוהה בהשתתפות הקהל. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">הוא טוען גם שהמדיה מעצבת את העקרונות הסוציאלים שלנו, והעקרונות הסוציאלים שלנו אך ורק נתונים למרותה. הוא תקף את הדפוס כמוגבל בצורה ובביטוי, הוא קישר בין עלית הנציונאליזם והאימפריאליזם בדפוס, קבע כי קרוא וכתוב גרמו לפילוגים והתפוררות חברות, פילוגים פוליטיים והדרדרות תרבותית בעודו טוען כי המדיה החדשה תחזיר לנו את האותנטיות, האמת של התרבות הנרכשת האבודה דרך "טכנולוגיה אלקטרונית מיידית". </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">משפטי המפתח שלו שוננו וצוטטו לרב אך לרב ללא מחשבה מעמיקה עליהם, כשרעיונותיו נבדקים מקרוב יותר הרבה חוסר הגיון מתקבל. דרכו הבינרית לחלק את המדיה לחם וקר מעלה המון שאלות, מדוע למשל קולנוע הוא חם בזמן שטלוויזיה היא קרה ? מה קורה כשסרט קולנוע משודר בטלוויזיה ? הוא נהיה פושר? הוא טוען שהסיבה שאנחנו משרבטים כשאנחנו מדברים בטלפון היא בגלל שאנו מתנגדים לכך שהטלפון יהיה משוא תשומת הלב שלנו, לא בגלל שבמקרה יש לנו עט וניר לצדנו, והוא הצליח לקשר בין עלית הטלפון לסגירת רחובות החלונות האדומים ועד שיטת השלטון המרכזית. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">למרות המהפכות הרבות באירופה ובעולם, הכפר הגולבלי עוד לא התממש. אמת, בהרבה מדינות גניבות גלובליות ועבדות גלובלית קיימת לנראית לעין, אולם רב ההתפתחות של התקשורת הבינלאומית הביאה אך לגדולתם של קואופרטיבי ענק דוגמת IBM, תרבויות הולכות ונעלמות דרך עולם המדיה שנכנס דרך מקלטי הטלוויזיה ושולל את הזהות והשיוך לתרבות. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">ג'ונתן מילר מעיד כי ההישג הרב ביותר של מקלוהן הוא המוניטין שלו. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;"><br />
</div><div style="direction: rtl; text-align: right;">הוא טוען שמה שמקלוהן אומר הוא או לא מבוסס או פשוט לא אמת. ההיסטוריה נכשלה מלהוכיח את טענותיו ותצפיותיו, אולם הוא היה הראשון שמשך את תשומת לבנו למדיה כמשהו שכדאי לחשוב עליו. הוא ירה דמיונות בצורה שבה מאט סופרים אי פעם כתבו. ב"להבין את המדיה" מקלוהן ניסה ליצור דפוס שיתאר את המוזאיקה האלקטרונית, על ידי כתיבה מפוזרת לעיתים ושכחוזרת על צמה, אבל טון הכתיבה לא עקבי. כיום אנו נבונים יותר לנתח את המדיה בשפה מתקדמת יותר, לרב עקב שהתחלנו להגיב ולומר מה אנחנו חושבים באמת עליה. </div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-9111868477568060292010-09-03T03:38:00.000+03:002010-09-03T03:40:41.911+03:00Recipe of fried peppers in Vinegar<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjsWNTTZzy26ruDxPwv1EmECWIUTs_agQfdDWsDSC_r-6_zHxKJAFlpG_ixx4SBuZ56P2d_kClWZC-w0cJhTyc_dB97rFb0PFETAvzzjv3LxCVZ3V_wQGuSc0JU5U6RSCBQd03Tm6xBKLui/s1600/06.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"></span></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br />
</span></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">First Make sure you have these simple kitchen items</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhLYPalLkUJfOWaOoVkGaNu2CZnD5WUFiSSdfvic4UXycFDN1NRitBJJA1SeQrCQg91qqlzXHKOxlnWXS_kNEqiqOPftXcKM0ReroOyKv3lpM-9jyiSDtgzfI7_6si7wh1_hUt0c-2wYqXj/s1600/01.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"> <img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhLYPalLkUJfOWaOoVkGaNu2CZnD5WUFiSSdfvic4UXycFDN1NRitBJJA1SeQrCQg91qqlzXHKOxlnWXS_kNEqiqOPftXcKM0ReroOyKv3lpM-9jyiSDtgzfI7_6si7wh1_hUt0c-2wYqXj/s400/01.jpg" width="400" /></a></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">Put the pepper on the pan, burning it slightly</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEheH6j8BkESGWkKlN69L4Rdfq-Y7QXJmFofxE8MVIcU5DiW2IQIrwJs3SepLUbtl6P4JCZRaKEKxilODeo7EuG0_KilNP6r-aAywBxvBRabSZ36KMuOyw4sZ2Nky5OYSRp1IOwKULWfGn3J/s1600/02.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEheH6j8BkESGWkKlN69L4Rdfq-Y7QXJmFofxE8MVIcU5DiW2IQIrwJs3SepLUbtl6P4JCZRaKEKxilODeo7EuG0_KilNP6r-aAywBxvBRabSZ36KMuOyw4sZ2Nky5OYSRp1IOwKULWfGn3J/s400/02.jpg" width="400" /></span></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">Add salt to the composition and fry until it start to darken</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjG8mHqapKvnEUGx87imFvvysry4pekP7VB8TDiJDt6H5GXVBpRgL4Y0JOEuSn5z6Rd4l1BskNBdxKCbchk0GYlgFVwoZUAi2lkE0BTNfw1csE9_Xt1nXAtY7gun6hxWkxQd_jUSg-ffe1n/s1600/03.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjG8mHqapKvnEUGx87imFvvysry4pekP7VB8TDiJDt6H5GXVBpRgL4Y0JOEuSn5z6Rd4l1BskNBdxKCbchk0GYlgFVwoZUAi2lkE0BTNfw1csE9_Xt1nXAtY7gun6hxWkxQd_jUSg-ffe1n/s400/03.jpg" width="400" /></span></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">When still hot, peel the peppers and remove burnt parts</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjp4oZfSIzvJ0Cv_upnbCKMCZvrMSg9xmSfJWr__qYDTlxack-QVJcVO7RYep-YeVKrrA4ht-utkfrJwv_VaxRS9BMl60-pRpAn-FB1lJ7wyk1KHcg6KUTA9XZDUU4zZq0FBEt5Uc6roi3o/s1600/04.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjp4oZfSIzvJ0Cv_upnbCKMCZvrMSg9xmSfJWr__qYDTlxack-QVJcVO7RYep-YeVKrrA4ht-utkfrJwv_VaxRS9BMl60-pRpAn-FB1lJ7wyk1KHcg6KUTA9XZDUU4zZq0FBEt5Uc6roi3o/s400/04.jpg" width="400" /></span></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">Slice into strands and put in a large glass jar</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjcADUqdqtiRPR7vhCYVS6SzRWiir___fnury9Z_MLwq6TpmttY8yb8Y7ZE_A-EXlIRgUIpF7ztkT5Xa6hEVhyphenhyphenv1bLaUuXpK9QuThK5vq4LRJtMXa8RDJQTF5bVxKctBFgxCW90Jl5r91IM/s1600/05.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjcADUqdqtiRPR7vhCYVS6SzRWiir___fnury9Z_MLwq6TpmttY8yb8Y7ZE_A-EXlIRgUIpF7ztkT5Xa6hEVhyphenhyphenv1bLaUuXpK9QuThK5vq4LRJtMXa8RDJQTF5bVxKctBFgxCW90Jl5r91IM/s400/05.jpg" width="400" /></span></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">Generously add Vinegar</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjsWNTTZzy26ruDxPwv1EmECWIUTs_agQfdDWsDSC_r-6_zHxKJAFlpG_ixx4SBuZ56P2d_kClWZC-w0cJhTyc_dB97rFb0PFETAvzzjv3LxCVZ3V_wQGuSc0JU5U6RSCBQd03Tm6xBKLui/s1600/06.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjsWNTTZzy26ruDxPwv1EmECWIUTs_agQfdDWsDSC_r-6_zHxKJAFlpG_ixx4SBuZ56P2d_kClWZC-w0cJhTyc_dB97rFb0PFETAvzzjv3LxCVZ3V_wQGuSc0JU5U6RSCBQd03Tm6xBKLui/s400/06.jpg" width="400" /></span></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">Close the jar and put in refrigerator to cool.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgD9vX-W3SipyGKX9WXXLkLfIBydCeC_HEPDWoxI_notX3ogK2Ejoqcl-X-ysCNcCxzamMU5YV8xeCsQeuWWdL2IrDrJLMY3dvsjbaCDtrY-VVvxjyGPWdp-1K-pYrNA_m-zR7wcT9gJ4kR/s1600/07.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><img border="0" height="398" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgD9vX-W3SipyGKX9WXXLkLfIBydCeC_HEPDWoxI_notX3ogK2Ejoqcl-X-ysCNcCxzamMU5YV8xeCsQeuWWdL2IrDrJLMY3dvsjbaCDtrY-VVvxjyGPWdp-1K-pYrNA_m-zR7wcT9gJ4kR/s400/07.jpg" width="400" /></span></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br />
</span></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">(drawn using black and white pencils, 2002)</span></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;">Chef and Model: Mr. Shemesh.</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br />
</span></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-91601241183655582652010-09-02T01:23:00.000+03:002010-09-02T01:25:08.588+03:00YouTube let me in ! pixapic puzzle door opener<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">I really wanted to participate in the YouTUbe partner program... but the door seems to be closed...</span></span><br />
<div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">I thought maybe a PixAPic puzzle solved could open a door to more of YouTube, well, was fun to make but the result is not as expected. used a Canon Poweshot SX10is with CHDK installed, frame each 3-5 seconds for the whole night, it was a 50x80 graphic puzzle that took much longer than anticipated to solve....</span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">starring Perlita as the solver </span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br />
</span></span></div><div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dzlGqj5pdHYKsTGQ54mYy3S-2I0YlC94K-cqyYuWPz7BUfpIPM8z4dZM2-Vm88jm0RYnPrm5Se65PBFta6Gzw' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br />
</span></span></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-29837395562525877822010-09-02T00:19:00.000+03:002010-09-03T03:40:51.093+03:00עבדים תהיו שמח!<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEioLKTsTmx9B-6G1HoiElQeY6map-qcrf-i1JidlCZ_bp1DzBw22n0ddJMuSJLYuZLRXTJ9wMUAqBhSQ94kXhmL8KGb7MRbCPSwq1sXpVmv0qKFjUMCFoQRw4dCBhrEp_X9c32ruW32D7PA/s1600/HappySlaves%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="71" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEioLKTsTmx9B-6G1HoiElQeY6map-qcrf-i1JidlCZ_bp1DzBw22n0ddJMuSJLYuZLRXTJ9wMUAqBhSQ94kXhmL8KGb7MRbCPSwq1sXpVmv0qKFjUMCFoQRw4dCBhrEp_X9c32ruW32D7PA/s400/HappySlaves%5B1%5D.jpg" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עבדים תהיו שמח ! עבדות עוד לא ידעה אביב שכזה, פסח 2006</td></tr>
</tbody></table>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-53078109486786165922010-09-01T21:58:00.000+03:002010-09-02T17:22:26.175+03:00הצעה מוגזמת לפרויקט גמר...<div style="direction: rtl; text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjS0LhqI2BJbCF9bU6ZQXGLNE-hXqdk_b_WK2H5cIZ4fcgmEBiyQqHVkwkET6QiPToBo6mjEqy4kNWfBxRkSmkhoFmq_2pRQM56_Pp4bUXjqV6Dh0h7b8c6sq0RdkzadnfESz0HxgImQbU7/s1600/test3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjS0LhqI2BJbCF9bU6ZQXGLNE-hXqdk_b_WK2H5cIZ4fcgmEBiyQqHVkwkET6QiPToBo6mjEqy4kNWfBxRkSmkhoFmq_2pRQM56_Pp4bUXjqV6Dh0h7b8c6sq0RdkzadnfESz0HxgImQbU7/s320/test3.jpg" /></a></div><br />
עתה כשאנו כה מודרניים ושפתרנו את כל מצוקות העולם, החזק שרד והחלש נמוג, אנחנו יכולים להסתדר גם ללא חניות נכים, ללא מעבר חציה עם רמפה לעגלת תינוק וללא מגוון עזרי הציבור לנגישות מאחר שפטרנו את המין האנושי מדאבת המוגבלויות למיניהן. תורת הגזע, כפי שזעזעה את העולם בשואת עם ישראל, היא מצב שריר וקיים. </div><div style="direction: rtl; text-align: right;">העולם אוטופיה של האדם הלבן, גבר בריא שגובהו 1.80, בלונדיני ושרירי בגיל 25 שאינו סובל מנכות כלשהי ושאינו נזקק לשום עזר נגישותי כלשהו. אינו סובל ממחזור או הינו אינווליד, אינו ילד חסר אונים והוא הדמות המיתולוגית של הלוחם הספרטני, יודע צדק והיחיד הראוי לשרוד. ועתה כשאין יותר מוגבלים, ילדים או קשישים אין יותר את הצורך להתחשב בנכים שאינם קיימים יותר. החזק שרד ודחפנו לשוליים את כל אלו שהתקשו לקבל את המציאות של האדם המושלם.<br />
<br />
<object height="385" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/lXja9sb-47M?fs=1&hl=en_US"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/lXja9sb-47M?fs=1&hl=en_US" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br />
<br />
</div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-74023463939742601712010-09-01T21:49:00.000+03:002012-04-07T22:06:01.859+03:00הצעה לפרויקט גמר בתקשורת חזותית במקום לבכות<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
הצעה שניה לפרויקט גמר במסגרת סמינר בו סבלתי מהמנחה העלובה ביותר האפשרית...</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
הצעה לפרויקט גמר בתקשורת חזותית <b><a href="http://www.youtube.com/watch?v=lXja9sb-47M">במקום לבכות</a> </b></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br />
הצעתי לפרויקט גמר בתקשורת חזותית היא ייצוג מנגנוני הרס עצמי האנושיים, תפיסת האמת בתופעות חברתיות והצבעה על המדיה כאמצעי תיווך חרדות שווא, הונאת הציבור מטיפול בעיקר ועידוד מוסווה להרס עצמי של החברה. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjgWLLQsb1klvqZlMDZp8j3lyLLogjEovad5yz7BoZgHJHE0fztelYVovSviR2qH3nbHKCePsyj6Ifsn9fYSD5yj1of3nCU7UY1SoTiMSCogxt1WwIhS_4CqY_dsXayZBwo5CoEPRZD4rBB/s1600/Zohar+Karabelnik+02.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="130" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjgWLLQsb1klvqZlMDZp8j3lyLLogjEovad5yz7BoZgHJHE0fztelYVovSviR2qH3nbHKCePsyj6Ifsn9fYSD5yj1of3nCU7UY1SoTiMSCogxt1WwIhS_4CqY_dsXayZBwo5CoEPRZD4rBB/s400/Zohar+Karabelnik+02.jpg" width="400" /></a></div>
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
הקדמה: </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ביקרתי הבוקר בבית הכנסת, בת הרב עלתה למצוות בקהילה הקונסרבטיבית של הרצליה. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
כאדם צעיר הרגשתי בחוסר נוחות עם מה שנתפס בעיני כרחוק מהאמונה. אנשים מנשקים ספרי תנ"ך, מנשקים את טליתותיהם וסוגדים לאובייקטים כגון מזוזה, מנורה, סמלים גשמיים שכביכול אמורים לייצג את הקדושה או את האלוהים. כבר כאדם צעיר הבנתי שזהו מנגנון שליטה בציבור. הבנתי שאם ממלאים את האדם בכל רגע בחייו בהקדשה לאמונתו הוא עבד לאמונה. ניתן יהיה לעשות עליו מניפולציות כגון "פסקי הלכה" או פרשנות של ספר כביכול קדוש שניתן לפרש אותו כל פעם בצורה אחרת לחלוטין, להצדיק על פיו או לתרץ על פיו. קצת חבל לי שהיהדות, האמונה שכביכול הציגה לעולם את היציאה מסגידה לאלילים ופסלים, הפכה דרך דת לפטישיזם שנתפס אצלי כעגל הזהב.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/bTFrCAlRZvk?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
לא ברור לי עדיין מדוע אנשים מסנוורים כל כך על ידי אמונתם עד כדי לא לתפוס שזהו ספר שנכתב על ידי אנשים כמותם. רב קהילת הקונסרבטיבים בהרצלייה מורכבת מאנשים מבוגרים. ביקשו ממני, הצעיר, לשאת את מגילת התורה, אחד האובייקטים הקדושים להם, ברחבי בית הכנסת. התיישבתי עם התורה ואחד אחרי השני אנשים נגשו ונישקו את מגילת התורה, שרים מזמורי תהילים. מצאתי את עצמי בעיצומו של טקס פגאני ובראש הטקס יושב עבדכם הנאמן, שברגע אחר היו כנראה שורפים אותי על המוקד או רוצעים את אוזני לעבדות עולם כי אינני שומר שבת.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjeBTmHWIuwVqO8MFFBN7jQkEWi8SqwZdYHVPUN6gWxb54JIVNQ3GAK-PUtirsPw5LibaJEPEVGa48q4LoDoXt7XxuXebWb2IQ-yFLlsZbc2TLIJBd5UXx9F_0LVxb3-fl6TLcYLGn7-YLw/s1600/Zohar+Karabelnik+03.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="130" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjeBTmHWIuwVqO8MFFBN7jQkEWi8SqwZdYHVPUN6gWxb54JIVNQ3GAK-PUtirsPw5LibaJEPEVGa48q4LoDoXt7XxuXebWb2IQ-yFLlsZbc2TLIJBd5UXx9F_0LVxb3-fl6TLcYLGn7-YLw/s400/Zohar+Karabelnik+03.jpg" width="400" /></a></div>
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
חזרה לאמת </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/TZpRAWhFuHY?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<ol>
<li>תפיסה והגיון הן שתיהן מקורות עליהן מושתתת כביכול אמונה [2]. אך הגיון שבדרך כלל מובא דרך עקרונות מתודולוגיים של חקירה (אם אינטלקטואלית, מוסרית, אסתטית או דתית) בא בדת סביב עקרון האמון (TRUST) [2], האמונה בדת כוללת פעולה של רצון או התחייבות כחלק מהמאמין. אם למאמין קיים ספק כלשהו באמון שהוא רוכש כלפי עקרון כלשהו בדת הוא מוצא את עצמו שובר את העיקרון עליו מושתתת אמונתו. אמונה איננה סובבת סביב עקרון הסיבתיות (שלתוצאה מסוימת קיימת סיבה מסוימת), שזוהי הנחת היסוד בכמעט כל תיאוריה מדעית. אמנם, רב האמונות המסורתיות מאפשרות ולעיתים מעודדות הצדקה רציונאלית וניתוח האמונה. </li>
<li>ניטש'ה כבר הטיף לנו שאם האמת מתה, אז הכול מותר, "כל אמונה, כל שיקול כי משהו הוא אמת, הוא בהחלט שלילה, מאחר שאין עולם אמיתי" [1] האלטרנטיבה לאותה אמת, על פי ניטש'ה, היא תוצר של כוח ותשוקה [1]. יותר מכך, "אמת" יכולה לבוא לידי ביטוי כאינטרפרטציה של רגשות:<br />
<i>"צפה בילדים הבוכים והצורחים כדי לעורר עליהם רחמים ותשומת לב; חיה בקרבת החולה ומדוכא הנפש ושאל עצמך האם אין נכונות זו להתלונן וליבב ולעשות הצגה מן האומללות, מכוונת מתשתיתה לאמלל את הצופה; רחמיהם המבוטאים והמורגשים של הצופים הם הפיצוי לחלשים ולסובלים, שכן מכירים הם שלמרות חולשתם עדיין יש בידם עוצמה – העוצמה להסב כאב. האומלל זוכה בעונג מרגש העליונות, אליו התוודע מתצוגת הרחמים. הוא עדיין חשוב דיו להכאיב לעולם. כך הצימאון לרחמים הוא הצימאון לסיפוק עצמי, הווה אומר, על חשבון הזולת"</i> [1].<br />
כך שלא ברור האם הסבל הוא אמיתי או הינו מניפולציה בעלת מטרה מסוימת על הצופה. </li>
<li>לצערנו, רק מיעוט מהעולם מודע לכך שאנחנו לא חולקים את אותה האמת האבסולוטית של מורנו ורבנו שבשמיים. החיים היומיומיים יצרו אצלנו הבדלה בין "אמת" ל- "לא אמת". החל משקרים לבנים קטנים להונאות אפלות. תמים לנסות לדמיין שניתן ליצור אנטרופיה בין אמיתות לוקאליות שיצדיקו אמת אחת גלובלית כפי שבא לידי ביטוי בדת [3]. אמת היא לא הג'רוסלם פוסט, היא לא ה- BBC, לא התנ"ך או ידיעות אחרונות ולא אל-ג'זירה. אמת היא תופעה יחידנית אך היא נושאת את קללת האינטרפרטציה. <br /> </li>
</ol>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ב. מניפולציה: </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<ol>
<li>שעתוקים, עוד מתקופת ימי הביניים, מותגו כזיוף. המקור נשמר ומרותו הועצמה על ידי הרשויות בעוד זיופים היו נרדפים על ידיהן [3]. לעומת זאת, את האידיאה של האמת, שכביכול אנחנו כציבור צפויים לנצור ולהעצימה, הולכת לאיבוד בתוך הבלילות של הפרספקטיבות שהתקשורת מציגה. </li>
<li>סרטו של מחמד בכרי, "ג'נין, ג'נין" שמתאר טבח שנעשה כביכול על ידי חיילי צה"ל ב"מחנה פליטים" הנקרא ג'נין ב- 2002. הסרט מנסה לתאר את צה"ל ואת ישראל כחיות פראיות הטובחות ומוציאות להורג ללא רחמים. חלקים רבים בסרט הם מניפולציות גראפיות באיכות חובבנית לכל היותר המדמות בין השאר טנקים צהליים דורסים אנשים קשורים לאספלט. הסרט נחל הצלחה אדירה בקרב ערבים ישראלים והשמאל הקיצוני. כמובן שהתגלה כזיוף.</li>
<li>בשנת 2003, יצא פייר רכ'וב, בעקבות זעזועו מהסרט ג'נין ג'נין, להפיק סרט דוקומנטרי עצמאי בשם "הדרך לג'נין" המנסה לתאר את המצב בג'נין דרך עיניהם של כוחות הסיוע הבינלאומיים שהגיעו בעקבות פרסום הסרט של מחמד בכרי. בסרטו, "הדרך לג'נין" מתגלה תמונה אחרת לחלוטין. ג'נין היא כלל לא מחנה פליטים אלא עיר מלאה חומרי נפץ בה ילדים בני 6 הולכים לגנים מיוחדים ללמוד איך להיות שאהידים. ג'נין בסרטו התגלתה כמפעל לייצור מחבלים מתאבדים. סרטו של פייר רכ'וב קיבל ביקורות גרועות במיוחד, במיוחד מהקהילה הערבית בצרפת. התמונה שהוא הציג לא הייתה מושכת מספיק, הילדים לא נראו מסכנים או עניים מספיק והוא נפסל לשידור בצרפת, אותה המדינה ששלחה את הסיוע אליו צוּות. </li>
</ol>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ג. מניפולציות חברתיות: </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<ol>
<li>מכתב שהגיע למערכת עיתון גולומב52, וגם לקהל יעד רחב מאד, דרך דואר אלקטרוני הוא מכתב שטוען לקונספירציות ושקרי-חוצות בכל הנוגע לנושא האנטנות הסלולאריות. במכתב הועלו טענות כנגד חברות הסלולאר והמשתמשים הביתיים שכביכול "צוברים סרטן" כתוצאה מחשיפה לקרינה מאנטנות סלולארית. רבות השמועות על ייתכנות קשר בין טלפונים סלולאריים לסרטן. </li>
<li>ייתכן שהמילה "קרינה" צרובה כל כך באוזני הציבור באופן שלילי. תוצאה כנראה מהירושימה, רנטגן וצ'רנוביל, רק אזכורהּ מעלה חרדה בציבור כדי שניתן יהיה להביאו למצב האזנה. </li>
<li>המכון הבריטי לחקר הסרטן פרסם ממצאים של מחקר ארוך טווח על ה"סכנות" בשימוש טלפונים ניידים. "במחקר לא נמצא קשר בין גידול ממאיר במוח האנושי, במקום הקרוב להימצאותו של טלפון סלולארי, לבין מספר השנים שבהן היה הטלפון בשימוש, מספר השעות של הדיבור בו או מספר ההתקשרויות", לפיכך "אין סיכון משמעותי מוכח להופעתו של הגידול בעשר השנים הראשונות לשימוש בטלפון הנייד". [4] מראה מקום מדויק? </li>
<li>ממצאי עבודות צוותי סיקור רמות קרינה סביבתיות בישראל, שתפקידם לזהות מקורות עיקריים לקרינה מייננת ובלתי מייננת מצביעים על כך שרמת קרינת הרדיו הסביבתית הטיפוסית בישראל היא מסדר גודל של אלפיות עד מאיות האחוז מסף החשיפה המחמיר ביותר המופיע בהמלצות האגודה הבינ"ל להגנה מקרינה (IRPA/ICNIRP 1998) ולציבור הרחב.[4] </li>
<li>עם כל הנתונים המצביעים שבישראל רמת הקרינה היא בין 0.01% ל- 0.001% מסף החשיפה המוסכם בצורה בינלאומית, חברות הסלולאר שעומדות בתקנים עדיין נדרשות להרגיע את הציבור מחרדותיו ולשלם עלות אסטרונומית לבעלי בניינים עליהם מורכבת אנטנה (כ- 1000 דולר לחודש) בגלל שלמין האנושי פחד לא מוסבר מאנטנות סלולאריות. </li>
<li>כנראה שהפחד נובע מחוסר עניין ב-"אמת" והיראה הטבעית של האדם מאמצעים שגדולים מכף היד [5]. בחודשים האחרונים אני עוקב בעיתונות אחרי פרסומים אלו או אחרים בנושא ומוצא "בעלי עסק" המציעים שירותי בדיקה אישית בבית לקרינה סלולארית בידיעה שאין בידיהם את האמצעים שיש למכוני מחקר. "בעלי עסק" אלו מציעים את שירותיהם כחוקרים פרטיים אך אין הם כלל מציעים רעיונות כמו "אמת" או "מדידה" אלא משמשים בחרדה הטבעית של האדם כדי להתפרנס, ומוסרים לו מידע שרובו ככולו, הרגעה או המרצה פסיכולוגית ושימוש באמצעים טכנולוגיים כדי כביכול להצדיק טענותיהם. </li>
</ol>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/kMlMaIoNx0s?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<ol>
</ol>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ד. חרדה והרס עצמי: </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<ol>
<li>פרויד [5] טוען כי קיים דטרמיניזם פסיכולוגי, בה לכל תופעה אנושית יש סיבה הנקבעת מראש, אפילו התנהגות כמו פליטת פה, חלומות או איחור היא בעלת משמעות. המערכת החשופה של האדם, על פי פרויד, היא המודע, ומהווה אחוז קטן מהפעילות הפסיכולוגית. מתחת לפני השטח יש רגשות, יצרים, תשוקות ומדי פעם אלו פורצים החוצה. </li>
<li>כשאין סיפוק של האינסטינקט של החיים, שנועד לשמור על החיים (רביה, מיניות, ליבידו, אוכל וכד') נוצרות תחושות גופניות לא נעימות על פי מחקריו של פרויד [5]. הגוף עובד על עקרון העונג, סילוק אי-הנעימות וחזרה להומיאוסטזיס (במילים אחרות – איזון) , למשל רעב על ידי אוכל, אוננות לסיפוק הצורך להתרבות וכד'. </li>
<li>חרדה מתפתחת כחשש שמא אינסטינקט מסוים לא יסופק. זהו איתות להתקרבות של מצב לא-טוב. החרדה עצמה הופכת להיות מניע להתנהגות דרך ניבוי: משאלה מובילה לאינסטינקט שמוביל לחרדה. </li>
<li>הרצון הלא מודע לחזור להיות אורגני, ואנרגיה אותה מכנה פרויד "טאנטוס" [5] היא ייצוג נפשי כתוצאה מרעב נפשי. הרעב הנפשי יוצר אינסטינקט שדורש סיפוק. כשלא נמצא סיפוק תיווצר אנרגיה פסיכית, לטענתו, שתופיע כצורה של הרס עצמי או חיצוני.<br />
לפי פרויד, "הרס עצמי בא במקום או מונע הרס חיצוני". </li>
</ol>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/Fpx3Le7VWKY?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<br />
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ה. טענתי </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<ol>
<li>מרבית האמיתות עליה אנו נשענים בהתנהגותנו היומיומית הן מתוך אמון ומסורת. אנחנו לעיתים רחוקות מוצאים עצמנו חושבים סביב עקרון הסיבתיות ואף מצדיקים טענות שווא כחלק מקיום החיים היומיומיים שלנו. </li>
<li>קל לנו לחוות אמפתיה לדימויים של רוע וסבל. זוהי "אמת" שאנו מסוגלים לתפוס, שכבר נרשמה במאגר האמון שברשותנו ואנו יכולים "לקנות" אותה כצרכני מידע. למשל פחד מקרינה יכול לאבד פרופורציה ולהפוך לחרדה מאובייקטים שאינם קשורים, כגון אנטנה. </li>
<li>גילויים של רוע וסבל ניתן ליצור באופן מבוקר ומבוים כדי לבחון השפעתם על קהל מסוים. ניתן לעשות סינתזה של רמות מסוימות של עצב/יגון כדי לעורר רעב נפשי. אפשר ואפילו רצוי לשקר לציבור. נראה שהציבור כצרכן מידע מעדיף לרכוש מניפולציות ופולקלור מאשר אמת מדעית. </li>
<li>רעב נפשי, כתוצאה מתצוגה של איום על החיים, רבייה, המיניות או רעב פיסי, יכול להוביל לאינסטינקט המעוניין בסיפוק על אותו איום. חוסר סיפוק אותו אינסטינקט יכול להוביל לייצור אנרגיה פסיכית, כלומר, פוטנציאל לביטוי של הרס עצמי או הרס חיצוני. </li>
</ol>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/lXja9sb-47M?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בסיס הפרויקט וסיכום: </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בפרויקט אפיק מניפולציה טעונת חרדה על הצופה. לצופה לא תתקיים אפשרות לפתרון האינסטינקט על אותה חרדה. תתקיים דיכוטומיה במניפולציה שתבוא לידי ביטוי בחזית אופטימית לבין רקע אובדני במיוחד. קיצוניות זו תהיה מורגשת במיוחד כדי ליצור אצל הצופה הבדלה בין חזית לרקע. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בפרויקט תתקיים שליטה מוחלטת על נקודת מבטו של הצופה. הצופה ימצא את עצמו כחלק בלתי נפרד מהגורם יוצר החרדה הראשוני. בניגוד לתצוגות קיימות, כגון טלוויזיה או אינטרנט, בה המידע המוצג לצופה כבר "סגור" ונותר רק לשבת ולצפות, בפרויקט לצופה יהיה כביכול החופש להתמקד בחלקים של הפרויקט באופן עצמאי יותר, כהדמיה תלת ממדית בה הוא משתתף. ההדמיה תכיל כמויות כמעט בלתי נדלות של מידע מהעיתונים ומהתקשורת המשודרת שעברו מניפולציה ולצופה רק נשאר לבחור איזה מניפולציה יותר משעשעת. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ייעודו של הפרויקט לתת חוויה משחררת לצופה של אותן המניפולציות תוך שימוש בהומור ובציניות, בניגוד לשימוש בחרדה כפי שמופיע בחוויות היומיומיות בישראל. החוויה המשחררת תכלול דימויים של הרס עצמי וחיצוני בהיקף אבסורדי. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjvPcjmK1mWn7-neOyvqI0f1mrMV1oFRBKdZ7kdpDNec6GpBd6stMEr2_jKstJx2D1s_cQO1LJOIWyxKsVko2_f2__RBP1TPYhAXRsPxH8rTVJtYlTzLDxGI9KuFVNr0TU6SWKRkTdFtJaj/s1600/Zohar+Karabelnik+01.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjvPcjmK1mWn7-neOyvqI0f1mrMV1oFRBKdZ7kdpDNec6GpBd6stMEr2_jKstJx2D1s_cQO1LJOIWyxKsVko2_f2__RBP1TPYhAXRsPxH8rTVJtYlTzLDxGI9KuFVNr0TU6SWKRkTdFtJaj/s400/Zohar+Karabelnik+01.jpg" width="400" /></a></div>
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ביבליוגרפיה: </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
[1] הרצון לעוצמה / פרידריך ניטש'ה, רשימות 1883-1888, </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ומתוך www.iep.utm.edu בערך ניהיליזם. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
[2] מאמר אודות אמונה / ג'ימס סווינדל, המחלקה לפילוסופיה, מכללת ג'ון קרול אוהיו. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
http://www.iep.utm.edu/f/faith-re.htm </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
[3] וולטר בנג'מין / אומנות בעידן השעתוק המכאני www.wbenjamin.org </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
(מתוך מאמרו של אחאב חסן "מפוסטמודרניזם לפוסטמודרניות", 1986) </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
[4] דו"ח ממ"ג 2007, קרינת רדיו בישראל / המרכז למחקר גרעיני, נחל שורק. </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
[5] תיאורה של התת מודע, זיגמונד פרויד / סטפן פ. ת'ורנטון, אנציקלופדיית הפילוסופיה באינטרנט </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
http://www.iep.utm.edu/f/freud.htm#H3 </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ציוויליזציה / סיד מייר </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
</div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-17477198285826186432010-09-01T00:49:00.001+03:002010-09-03T03:41:11.169+03:00fragment from Golomb52, winter 2005 editionA school won't be a place of education and teaching unless it brings up a free man and teaches him how to look for truth and how to use this education in his work and how to say no.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHuUoToHBNqA0aH0K8haycN5hdOdSLHck1I6_djLlmL22MiepBz-6P19mLSLmU-QZrdBXzoidmSRFxkyG1RD9UIbkpq0NsDTUuDxAJhgXkUY6UNtiGm3ilE0fgAnI30qf4ItAzs3n7MD-n/s1600/PresentationSketch.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="390" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHuUoToHBNqA0aH0K8haycN5hdOdSLHck1I6_djLlmL22MiepBz-6P19mLSLmU-QZrdBXzoidmSRFxkyG1RD9UIbkpq0NsDTUuDxAJhgXkUY6UNtiGm3ilE0fgAnI30qf4ItAzs3n7MD-n/s400/PresentationSketch.jpg" width="400" /></a></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-43776410438526365032010-09-01T00:48:00.000+03:002010-09-01T20:07:20.945+03:00פרגמנט מגולומב 52 חורף 2005<div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">מה תועלתה של העט אם היא לא יוצרת מחשבה, מחלימה מפציעה, מבכה, מטהרת את הלב, מציגה חיקוי או מרכיבה ממסד עליו אנשים מגנים?</div></div><div style="direction: rtl;"><br />
</div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-31339520675019744202010-08-31T18:59:00.001+03:002011-06-01T20:40:10.027+03:00גולומב 52 תגובה למכתב למערכת - קרינה בלתי מייננת לאנטנות סלולאריות<span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">מכתב שהגיע למערכת גולומב 52 (סתיו 2005) דרך הדואר האלקטרוני הוא מכתב שטוען לקונספירציות ושקרי-חוצות בכל הנוגע לנושא האנטנות הסלולאריות. במכתב הועלו טענות כנגד חברות הסלולאר והמשתמשים הביתיים שכביכול "צוברים <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F_(%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%94)">סרטן</a>" כתוצאה מקרינה סלולארית.</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">מערכת גולומב 52 פנתה לשני גורמים מוסמכים לתת משוב הולם לאותו המכתב. אחד מהם הוא המשרד לאיכות הסביבה והשני הוא חברת מדידות ומתן פתרונות בכל הנוגע לקרינה בלתי-מייננת. מהמשוב של אותם גורמים מוסמכים נובעות המסקנות הבאות:</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">ה<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Visible_spectrum">אור</a> שאנו רואים הוא קרינה <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Electromagnetic_radiation">אלקטרו-מגנטית</a> <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Nonionizing"><span id="goog_1392125532"></span>בלתי מייננת<span id="goog_1392125533"></span></a>. כתוצאה מקליטה של אנרגיה בתדרים מסויימים, העין מתרגמת אותות אלו לתקשורת עצבים, העצבים למוח והמוח לתמונה. קרינה דומה מוכרת נתפסת כ<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Sound_wave#Longitudinal_and_transverse_waves">גלי קול</a>. גם אותם ניתן לסווג כקרינה בלתי מייננת. ייתכן שהמילה "<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Radiation">קרינה</a>" צרובה כל כך באוזני הציבור באופן שלילי כתוצאה מאירועים מעוררי חרדה כמו <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Atomic_bombings_of_Hiroshima_and_Nagasaki">הירושימה ונגסאקי</a>, <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Wilhelm_R%C3%B6ntgen">רנטגן</a> ו<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Chernobyl_disaster">צ'רנוביל</a>, שברגע שמזכירים אותה הציבור כה חרד שניתן לבצע עליו מניפולציות.</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">נאמר לדוגמה שהאותיות שאתם קוראים ברגע זה הן ההמשלה שלנו לאנרגיה שמשקיע <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Mobile_phone">טלפון סלולארי</a> כדי שאתם, ה<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Antenna_(radio)">אנטנה</a>, תקבלו את האינפורמציה במלואה. קורא ממוצא נח במרחק של עד כחצי מטר מעיתון (וכאן בבלוג) כך שבשביל להעביר את האינפורמציה, ה<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Energy">אנרגיה</a> המושקעת היא בכתב בגודל "רגיל" (או 9 נקודות בעיתון). אולם אם נרחיק את הקורא כמה מטרים, נצטרך להגדיל את הכתב כפי שנעשה בשלטי חוצות, כדי שהקורא יוכל לקרוא אותנו. <span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בגלל שאנרגיה אובדת בריבוע המרחק, נצטרך להגדיל </span><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">ולהגדיל את האות בסדר גיאומטרי </span><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">כדי שהקורא יוכל לקרוא אותנו גם במרחק של מטר ויותר.</span></span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">נניח כעת שיש עיתון נגיש בכל מטר מרובע, לא יהיה צורך להגדיל את הכתב, תמיד יהיה מישהו בטווח קריאה. דבר דומה מתרחש עם טלפונים סלולריים. האנטנה משדרת באופן קבוע לשטח מסויים, על פי <a href="http://www.sii.org.il/71-he/SII.aspx">תקנים מחמירים</a> בינלאומיים. הטלפון אותו אנו נושאים משדר בהתאם לריבוע המרחק שלו מהאנטנה הקרובה. ככל שהאנטנה רחוקה יותר, הטלפון הנייד דורש יותר אנרגיה כדי ליצור תקשורת רציפה עם האנטנה. אם בכל פינה תהיה אנטנה, נוכל למדוד שרמות הפליטה האלקטרו-מגנטית בתדרי הסלולאר כתוצאה מריבוי האנטנות ירדו באזורים אלו משמעותית. משתמשים בטלפונים ניידים יהנו מתכונה של אמידות לאורך יותר זמן, מאחר שהסוללה תוכל לשרת אותם יותר זמן אוויר. </span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">המכון הבריטי לחקר הסרטן פרסם זה עתה (2005) ממצאים של מחקר ארוך טווח על ה'סכנות' שבשימוש בטלפונים ניידים: "במחקר לא נמצא קשר בין גידול ממאיר במוח האנושי, במקום הקרוב להימצאותו של טלפון סלולארי, לבין מספר השנים שבהן היה הטלפון בשימוש, מספר השעות של הדיבור בו או מספר ההתקשרויות",לפיכך "אין סיכון משמעותי מוכח להופעתו של הגידול בעשר השנים הראשונות לשימוש בטלפון הנייד".</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">אין בהודעת החוקרים שום המלצה ביחס להפחתת השימוש בטלפון סלולארי ואין בה גם שום רמז לכך שאולי הסרטן עוד יופיע, אם רק יינתן לו מספיק זמן. במידה דומה גם לא הוכח (עד סגירת גליון זה) הקשר שבין שלטי חוצות לסרטן.</span></div><div style="direction: rtl;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">(גיבוי מתוך גולומב 52 RELOADED, מגזין אגודת הסטודנטים 2005</span></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-30686548584330709902006-06-02T05:08:00.000+03:002016-12-09T00:06:02.400+02:00רב תרבויות והמצב הפוסטמודרני<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEicMkzHB8XOnqiOJcXe-YMNWjsaR18qhY-0Fj9UXxQGm1sS7Sg3fjhMo0ol_xIatt1cJi2Brglr6nr5_PYyLMS1P5Q22M1p4uyia9Ce9xevGsW9IMcDloVIes9dY_vaFf7Cwd08xJnmr5TP/s1600/Post6.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEicMkzHB8XOnqiOJcXe-YMNWjsaR18qhY-0Fj9UXxQGm1sS7Sg3fjhMo0ol_xIatt1cJi2Brglr6nr5_PYyLMS1P5Q22M1p4uyia9Ce9xevGsW9IMcDloVIes9dY_vaFf7Cwd08xJnmr5TP/s200/Post6.jpg" width="167" /></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">הקדמה</span></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">דעתי על האבולוציה שהתרחשה על <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Postmodernism">הפוסטמודרניזם</a>, או יותר נכון, ההתפתחות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו בתקופה פוסט-מודרנית. אדאג להתמקד בנושא מההתחלה. מה יתרחש אחרי פוסטמודרניזם? אף אחד לא יכול באמת לדעת, בעצם אנחנו לא ממש בטוחים מה היה פוסטמודרניזם מלכתחילה. אך לשאלות יש דרך למצוא לעצמן תשובות. אציע תגובות משולבות אודות פוסטמודרניזם המתפשט אל תוך <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Geopolitics">גיאופוליטיקה</a> במקביל לגילוי של פוסטמודרניזם, לא של חשדנות, אלא של אמון.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span><br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhuFTkyRvdWtKK4JitwcLk10s6UBW3sAR_uIPaF8mMXVgFv294CbVGb_5JC3Z_40rc1peqGUCjBv0-RMriFXcMTrx34fmtqdU_t_H_ID3Fsr8GoYQ5A5ZWEhPszy-xQK3CuaB3zafUEHggF/s1600/01.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="80" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhuFTkyRvdWtKK4JitwcLk10s6UBW3sAR_uIPaF8mMXVgFv294CbVGb_5JC3Z_40rc1peqGUCjBv0-RMriFXcMTrx34fmtqdU_t_H_ID3Fsr8GoYQ5A5ZWEhPszy-xQK3CuaB3zafUEHggF/s400/01.jpg" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">fragment of the printed version of the original article</td></tr>
</tbody></table>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">אז מה היה פוסטמודרניזם?</span></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אם נקח צעד אחורה וננסה להבין מה היה פוסטמודרניזם מלכתחילה, קשה להגדיר אותו היום יותר מכפי שהבנתי אותו בעבר. ללא ספק, השתניתי, פוסטמודרניזם השתנה, העולם השתנה, רעיונות היסטוריים, בניגוד ל<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Idealism">אידאות אפלטוניות</a> או צורות גיאומטיות סובלות מהתערפלות עם הזמן. נכון שפוסטמודרניזם נולד בבעתה והונק בפקידה, הוא נשאר עדיין ערפילי, היפר והיפרבולי, פרודי וקיטש'י, מבעד לאידיאולוגיה ומדיה, חוסר הסיפוק והאי-ריאליזם ותרבויות צרכניות עזרו להפוך אותו לשריר וקיים.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אצטט ממאמר "<a href="http://www.ihabhassan.com/postmodernism_to_postmodernity.htm">מפוסטומודרניזם לפוסטמודרניות</a>" / אחאב חסן ארבע דוגמאות לתופעה:</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אמנים, מעצבים, אדריכלים, פילוסופים ומוסדות אקדמאיים שלמים החליטו להפרד מהמינימליזם של קופסאות הברזל והזכוכית של <a href="http://www.artcyclopedia.com/artists/mies_van_der_rohe_ludwig.html">מייס ואן-דר רוה</a> והזוויות הגיאומטריות. החלו לערבב אסתטיקה ואלמנטים היסטוריים, מתמזמזים עם קולאז'ים ופנטזיות ובוטות.</span><br />
<ul>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">האפיפיור <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Pope_John_Paul_II">יוחנן פול השני</a> השתמש במילה פוסטמודרניות במאמרו "<a href="http://www.vatican.va/holy_father/john_paul_ii/encyclicals/documents/hf_jp-ii_enc_15101998_fides-et-ratio_en.html">fides et ratio</a>" כדי למנוע יחסיות בערכים ואמונה, אירוניה חריפה וסקפטיציזם כנגד ההגיון, הכשת האפשרות שקיימת אמת, אנושית או אלוהית. בקצרה זווית הראיה של הכנסיה על האיום הניהיליסטי עליה.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">במחקרים תרבותיים בתחום הפוליטיקה המונח פוסטמודרניזם נשען על הפוסט-קולוניאליזם, היסטורית הוגדר כלא פוליטי וגרוע מכך, לא פוליטי בצורה "הנכונה". פוסט קלוניאליזם קיבל תשואות חיוורות כרעיון מרכזי בעוד פוסטמודרניזם קיבל תמיכה רבה.</span></li>
<li><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">תרבות הפופ - פוסטמודרניזם (או פו-מו כפי שיאפים קוראים לו בגנאי) מכוון לקשת רחבה מאד של תופעות, מ<a href="https://www.artsy.net/artist/andy-warhol" rel="nofollow" target="_blank">אנדי וורהול</a> למדונה, מהפוסטר המעוות שעשו למונה ליסה מעשנת ג'וינט שראיתי בחנות הדיסקים המקומית ועד סינרי מטבח המדמים שללובש גופו של פסל דוד.</span><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="3" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></li>
</ul>
</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif; font-size: x-large;">מה משותף לכל אלה?</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">התשובה המוכרת לנו עד כה היא:</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">פרגמנטיות, היברידיות, יחסיות, משחק, פרודיה, פאסטיש, אמירה מתוחכמת ואירונית, אתוס של קיט/ ודרמה מוגזמת. ו</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אם אם החלטנו כבר לאסוף מילים המדמות את עולם הפוסטמודרניזם התחלנו לשרטט תוכן, אם לא הגדרה לפוסטמודרניזם. אך מה התמורה להגדרות אלה בימים טרופים אלה? בימים בהם נראה שההגדרות הולכות ונהיות גמישות עד כדי נוזל, כשאנחנו מוצאים את עצמנו מתפשרים יותר ויותר על האמת שלנו מגדירים כל פעם מחדש את עצמנו.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">"המדבר גדל, המדבר גדל" רגז עלינו <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Nitshe">ניטש'ה</a> רק אתמול</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">והפיות שלנו כבר פעורים עם פירוק ההגדרות, עם חוסר האמונה. עדיין במקום להרכיב כלים ביזאריים אנו מעדיפים לבנות מודרניזם עם פוסטמודרניזם, כפי שמבקרי אומנות רבים מצהירים שנוטים לעשות.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אני מציע לפתוח בפוסטמודרניזם בדרכים שיכול להיות שיובילו אותנו אל מעבר לפוסטמודרניזם.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">היסטוריה נכתבת כחלק בהתאם להשתקפות של כיצד היא נתפסת כיום, אך זה לא נותן לנו רשות לאכול את העבר שלנו כדי להזין את בשרנו. היסטוריה עצמה היא אמת פרגמטית. ה"אחר" שהיא מציגה שמסרב להתאחד עם הצרכים שלנו, התשוקות שלנו. היסטוריה דורשת מאיתנו טאקט, כבוד ואמון, אני מתכוון לרמה מסוימת של אינטואיציה ואמפתיה ומשמעת עצמית בכל הכרה בהיסטוריה.אני מאד מקווה שלא נדמה שהלכתי לאיבוד במבוכי הפוסטמודרניזם. מילים כמו אמת, אמון, טאקט הם מפתחות לרעיון של מאמר זה, אשוב אליהן שוב ושוב. נכון לעכשיו רציתי רק להציע שפוסטמודרניזם יכול להיות מובן כצורה של אוטוביוגרפיה, כהבנה של חיינו המתפתחים כתרבויות קשורות לתקופות משבר הזהות, נקודת מבטו של האחר. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">למזלנו קיימות עבודותיו של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Amin_Maalouf">מאלופ אמין</a> / "בשם הזהות" העוזרות לנו להתעורר ולעשות סדר בסיוט הספיציפי הזה בהיסטוריה. מאלופ קורא להכרה במספר רב ודינמי של ישויות, ללא דעות קדומות כלל. הוא דוחה בכולנו את הדמות הבודדה, הסטאטית והעצמית "בתוך תוכנו" שנקראת "עצמי" ומתעקש על כבוד, אימוץ האחר וחוסר אקסלוסיביות. מאלופ מכיר בכך שהמודרניות עדיין נתפסת בתרבויות מסוימות ומטילה צללים של ספקות לגבי ה"אחר" ומעודדת את דחית הזר.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><i>"אנחנו חייבים לפעול כדי להגיע למצב בו אין אדם המוצא אל מחוץ לתרבות, מצב בו כל אדם ימצא שפה משותפת עם זהותו וסמלים לתרבות משלו ובה כל אדם יכול להזדהות ברמה מסוימת עם הפורץ סביבו במקום לחפש מקלט באידיאלים של עבר." </i></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ניתן לומר שזהו החלום של הפוסטמודרניות הפלורליסטית, אך כיצד משבר זהות זה קשור לפוסטמודרניזם עצמה? והאם אני מבדיל בין פוסטמודרניזם למצב פוסטמודרני?</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">קפיטליזם במדיה, סחורות כאן, לווינים שם, הטאליבן פה, מדונה בכל מקום. בסופו של דבר, פוסטמודרניזם תרבותי עבר מוטציה לפוסטמודרניזם קניבאלי (דוגמת פלסטין, בוסניה, קוסובו, אולסטר, רואנדה, צ'צ'ניה, כורדיסטאן, סרי לנקה, סודן, אפגניסטן, טיבט.....) אך פוסטמודרניזם עצמו התמקצע אל תוך סטריליות קיטש'ית, בדחנית, משחקים ללא מוצא ובידור זול טלוויזיוני של משחקי מדיה. לשינויים אלה העולם הגיב בשינויים עצומים עצמו, שינויים אלה אני מתאר כמצב פוסטמודרני. הרחבת הפוסטמודרניזם למצב פוסטמודרני יכול היה לנבוע כתוצאה מהתפרצות חוסר ההחלטיות אידאולוגית במקביל לחזרה לשבטיות. הכרה בדרכי המדע במקביל לנסיון להשתחרר מחוקים ברורים.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="2" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אני מדגיש "יכול היה..." מאחר שאני לא בוטח בהסברים מכלילים, מעורפלים וסימטריים מסוג זה בעצמי.</span></b><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"></span></b><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="3" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">בכל מקרה, העובדות מדברות עבור עצמן, המצב הפוסטמודרני טפטף אל תוך חיינו אט אט בגלים. נדידה, פליטים, שטחי הפקר ומחדלים ערכיים אישיים ותרבותיים ללא מקבילה היסטורית. האם אנחנו מסוגלים לתפוס את התפשטות תופעה זו בכל מקום? מהפיליפינים לפרו, מהריסות בנייני התאומים למחנות הפליטים בג'בלייה? מבלפסט למסגדי קשמיר?</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">יש אלו שיעדיפו הסברים סוציו-אקונומיים, ההבדלה בין הצפון לדרום, המזרח למערב, שמזין את החוסר בצדק. יש אלו שיאמצו את רעיון הקונפליקטים בין מעצמות ותרבויות שמאז 9.11 נראה מאד הגיוני ויש כאלו שיצטטו סוציו-ביוולוגיה ואת החוקים האפיגנטיים שלי וילסון (דרוש לינק), חוקים המנהלים אותנו פיסיולוגית כדי לשמור על המין שלנו וטמונים עמוק בגנטיקה שלנו.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">עדיין, עובדות אלה לא מספיקות כשהן כל אחת עבור עצמה. מעבר לפוסטמודרניזם אנחנו צריכים לגלות קשרים חדשים בין עצמנו לאחרים, קשרים בין גבולות וליבות, פרגמנטים ושלמים, קשרים חדשים בין עצמנו לעצמנו, בין גבולות לגבולות, בין ליבות לליבות ולגלות מה שקרא לו אחאב חסן "אזרחות עולמית פרגמאטית חדשה" שהיא אבן פינה ונושא בפוסטמודרניות.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אך כיצד אזרחות יכולה להתקיים ללא גבולות? מאחר שאני לא רואה-כל וכל-יכול כפי שאוכלוסיות מגוונות מתארות את בוראיהן, אני לא מוצא תשובה לשאלה זו, אך אני יכול למצוא רעיונות מסויימים. מילים מסוימות שהלכו לאיבוד. מילים כמו <b>אמת</b>, <b>אמון</b>, <b>רוח</b>, מילים כמו <b>חמלה</b>, <b>סימפטיה ואמפתיה </b>שמרכזיים באפיון הזהות שלנו.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif; font-size: x-large;">קצת על אמת ואמון</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">"אם האמת מתה, אז הכל מותר, מאחר שהאלטרנטיבות עתה יותר מתמיד הן תוצר של כוח ותשוקה"<i>(ניטש'ה). </i></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אמת, אנחנו לא חולקים יותר אמת אבסולוטית פטריארכלית פונדמנטליסטית של מורנו ורבנו בשמיים, אך החיים היומיומיים יצרו אצלנו הבדלה בין אמת ל-לא אמת. משקרים לבנים קטנים להונאות אפלות, תמים לנסות לדמיין שניתן ליצור אנטרופיה בין אמיתות גלובליות שיצדיקו אמת אחת גלובלית. האמת היא לא "ידיעות אחרונות", היא לא ה"ג'רוסלם פוסט" היא לא BBC ולא אל ג'זירה. אמת היא תופעה יחידנית אך היא נושאת את קללת האינטרפטציה.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">יש אמת מסורתית, באופן שבו מיתולוגיה ומסורת דרשו והנחילו. יש את האמת הנגלית, מה שישויות נשגבות או "קדושות" מגדירות עלינו כאמת, יש אמת של כוח בה טיראן מגדיר, תאמין או תמות. יש אמת פוליטית או סוציאלית או אישית, מה שטוב לאינטרסים של המפלגה או לחברה או מה שטוב לי עצמי. יש אמת אימפירית של תגובה: במדה בו הנחת היסוד כי לתופעה מסוימת יש סיבה מסוימת. יש אמת של בהירות: באומנות בעיקר בתחום המוזיקה, מתמטיקה ומערכות לוגיות. יש אמת פואטית ויש אמת סובייקטיבית.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ככל הנראה יש עוד הרבה אופנים להגדיר אמת אך הם כולם מתאפיינים על ידי אקסיומה או אמונה. <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/William_James">ויליאם ג'יימס</a> חש כמאה שנה לפני <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Rorty">רורטי</a> ו<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Derida">דרידה</a> ב"פרגמנטיזם" הוא מכיר התפצלויות האפשריות במושג "אמת" הוא אומר "אמת נעשית כמו שנעשית בריאות, עושר וכוח, דרך נסיון."</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">זו לא הזמנה לציניות, התעסקות בעצמי או יצירת אידאולוגיה פרודית או שקרית, הרעיון המרכזי של ג'יימס "הרצון להאמין" היא האמונה באמונה של האחר וברב המקרים זהו המקרה. כך שהתנצחות עצמית של יחסיות קיצונית (רלטיביזם) של העצמה עצמית והדגשת הפרט שמונעת קיום הדדי, מונעת אמפתיה ומחויבות. האמת האפיסטמיולוגית זורמת (לפחות בתרבויות המערב) מעדות להגיון, תפיסה, משפט, ספק. כמו כן מאינטואיציות והשערות שיכולות להקנות לנו יצרים שאינם אנוכיים. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ביקורת עצמית יכולה להיות בהיסק לאמון. אמון זה, כפי שכתב אחאב חסן "כיצד עובדה אחת ויחידה יכולה לחוות את עצמה בצורות כה רבות". </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ג'יימס טוען ב-"יקום פלורליסטי" שתשוקותנו הטבעיות חייבות להיות החלטיות בין חלופות שעל פי טבענו לא יכולות להיות מוחלטות בבסיס אינטלקטואלי אך תשוקות טבעיות אלה, כפי שהוא מגדיר אותן, האם אין להן מגבלות רחבות יותר?</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">האדם גם יוצר את סביבתו וגם יוצר מחדש את התנאים לסביבתו ואת הפוטנציאל של אלפי שנים של אבולוציה עתידית לעיצוב החיים, כך שחווית החיים היא לא רגעית, היא גם חולקת חלק באינסוף. הגדרות אוניבסליות "רכות" כפי שמכנה אותן אחאב חסן, לא צריכות לדאוג ולהלחם על קיומן. הן יוצרות את המצע עליו האינדבידואל והחברה מחליטים. בלעדיהן גרין-פיס יהיה שייך לחברות הנפט. בקיצור, ללא הכללות מוסכמות שכאלה עליהן נגדיר "אמת" לא נמשך להגיון ולא יהיה בטחון, חופש, צדק.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">קיימים טיעונים כנגד אמת (קפיטליסטית) מניטש'ה ועד דרידה ואשתדל לתאר בקצרה כאן:</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ניטשה הציע את האתגר הגדול ביותר: "צבא נייד של מטאפורות <i>(הרצון לעוצמה 508)</i> אמת, כפי שהציג אותה, היא חלק בלתי נפרד מהרצון בעוצמה, כך שהיא תהליך אינסופי של הסקה פעילה, אך הוא תוקף את האמת האוניבסלית בלבד, לא את הפרגמטית והיחסית. גם ג'יימס ויליאמס זונח את האמת כדימוי טראנסצנדרטאלי של האמת ופותח אותה לרצון הטבעי שלנו, מניע אותה לכיוון של פלורליזם. תהליך נוזלי מאד שתמיד פגיע לקיבוע על ידי דעות קדומות וקפאון מחשבתי קהילתי. עדיין הוא מגדיר שיש תשוקה ורצון לאמת שיש בה עוצמה בבני אדם מסוימים, בינהם הוא מגדיר את הצדיקים הגדולים של הנצרות, אמנים, מדענים, אינטלקטואלים, כרצון לעצומה או הרצון להאמין. רצון שניתן אפילו להשוות בינו לבין אדיפוס-קומפלקס של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Frued">פרויד</a>. אילו אינטרסים הוא יכול לשרת? הרצון הלא מוסבר הזה במחיר של השמדה עצמית כדי להביא מבט מאיר חדש ועמוק יותר.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אמת, כפי שנאמר קודם לכן, נשענת על אמון. אישי וקהילתי, מודע.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif; font-size: x-large;">אך מהו בעצם אמון?</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">יותר מהסכמה כללית, אמון נתמך בהתרוקנות עצמית, בביטול העצמי בדומה לקנוסיס. הוא דורש שליטה בתשוקה, אמפתיה, קשב לאחר ולעולם. למשהו שאיננו בתוכנו. הוא דורש הקטנה או הקצרה עצמית. זוהי הסיבה שאמת ואמון נשארות איכויות רוחניות, לא ניתן לצמצם אותן להגדרות פסיכולוגיות, לא פוליטיות אלא ערכים רוחניים.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אם כבר הזכרתי רוחניות, יש כאלה שיעקמו אפם, כך שאתם יכולים להניח לרוחניות אם אתם חייבים. לא אכפה על בעל רצון חופשי דעה קדומה או אמונה.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">שקלו דעה בקו מחשבה אחר: האנושות, על פי טבע ההתפתחות התרבותית, איננה יכולה להתנגד לפריצה של ההיסטוריה, הפוליטיקה, האידאולוגיה והאשלייה. אך זו לדעתי אחת הסיבות מדוע האנושות מתקשה ביכולתה לפרוץ בעצמה אל תוך כל אלה. דבר כשזה יבטל את הידע, יטשטש את העובדות וימנע את האפשרות למתן תשובות. נתקלנו במהלך חיינו לנסיון האנושי לפרוץ אל תוך תחומים אלה, למשל ברית המועצות שהגדירה אידאולוגיה מדהימה אידאית והנחילה אותה בדומה למשטר טוטאליטארי אל תרבותהּ בלי ממש לשאול את האוכלוסיה אם היא באמת מעוניינת בסוג שכזה של משטר (וכשנשאל כדאי מאד שיענה כפי שמתחשק לנו לשמוע). נכון, היו תמורות חיוביות ממשטר זה אך שכחו לספור את אלו שנרצו ונעלמו מביתהם כחלק ממנגנון ההגנה של משטר צללים זה. ניתן לראות שהיו גם תמורות חיוביות למשטרו של סדאם חוסיין, אילו ארמונות מפוארים הם פנו, השאלה היא שוב, מי ישכן בהם.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">האמת משנה. כפי שנאמר לפני: "אמת יחידה היא חזקה יותר מכל הנשקים שבעולם"</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ייתכן שאמיתות אלה שאנו שואפים אליהן הן אמיתות אוניברסליות דטרמיניסטיות שנוכל להשליך באופן דינמי על תרבותנו עם כל התפתחות שהיא חווה כדי ליצור מצב של בניה, התפתחות. אמיתות שאינן פלוטוניות אלא אמפיריות, למשל שפה, רגשות אנושיים, סמלי סטאטוס, טקסים של לידה, נישואין ומוות, אלים רוחות וטקסיות נסתרת. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">בני האדם לא אך ורק מושפעים ממערכות סימנים קיימות, אנחנו גם יוצרים לעצמנו מערכות חדשות, משפיעים אחד על השני באינטראקציות ויוצרים פוטנציאל עתידי לעיוות אבולוציוני. ניתן לומר שהמין האנושי רבגוני במידה אינסופית מצד אחד, מצד שני אנחנו גם חולקים עצמנו עם האינסוף במעשינו והתודעות אליהן נחשף ונחשוף במהלך החיים הקצרים שלנו.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אם נבחן לרגע, כתושבים ארציים את החדשות שמפרסמים לנו בעיתונים ובטלוויזיה ונקח צעד אחורה נראה שכל התוכן המפורסם הזה יש בו נסיגה מהאינפורמטיביזם. כל פעם שאני לוקח את ערימת העיתונים שהתאספה אצלי בבית ושולח אותה למחזור אני נהיה יותר ויותר בטוח שפשוט ימכרו לי את אותו העיתון גם מחר, עם אותן חדשות לעוסות ומזוייפות ועובדות מופרכות שאחריהן תופיע הודעה קטנטנה עד בלתי נראית שהנתונים בכתבה היו שגויים. אנחנו, כציבור, בולעים את רב השטויות שדוחפים לנו למוח כמו פרסומות לדיאטה חדשה מעולם שכולו חדש לנו ושאנחנו מעוניינים להיות חלק ממנו, אם זה תה-טיבטי שנשמע לנו אקזוטי ומיוחד כפי שיצרו בתודעתנו את הדימוי של טיבט, אותו תה שבעצם מיוצר בארץ במעבדות ישראליות שהחליטו ושחילקו אותנו כשוק לפלחים ו- Z'ים והחליטו שיוכלו לעשות מניפולציה מספקת עלינו כדי לעשות רווח יחסי על כך שאנחנו נותנים אמון בפרסומות ובמציגי הפרסומות.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אני מורשם מאד מתפקוד אותם אנשים בגלגלי השיניים של מערכות הפרסום שמבינים כמה פשוט לעשות מניפולציות על תרבות שלמה, ראו למשל את ג. יפית שנראה לרגע מסוים שהיא עושה מעצמה צחוק ופארסה, כל כך הרבה "בדרנים" חיקו אותה ושחקו את הלעג הזה כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם. ג. יפית למרות כל הלעג מוכרת יותר ויותר מוצרים שאין בהם שום "אמת רצינית" (כפי שניטשה היה מכנה) ואין בהם את הרצון לעוצמה אך הם נותנים לציבור מסויים הצדקה רגעית לרכוש את אותם המוצרים מתוך אמון שרכישת אותו המוצר או החוויה באמת תתן להם את העוצמה או השינוי העצמי בו הצרכן מעוניין.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">דבר דומה קורה במערכות הפוליטיות שלנו, במיוחד בתקופת בחירות. אדם מסוים שכל חייו יצר רושם של אחד מהעם לפתע לובש חליפות ושוכר דובר שיעצב לו את המילים עבור הכח האלקטוראלי המיוחל שיצביע בבחירות הבאות. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ניתן לראות דימיון בין כל ה"חוסר האמיתות" האלה שמשחקות על האמון שלנו כציבור "פשוט" שמעוניין רק לפרנס עצמו ואת משפחתו בכבוד, לחזור הביתה לזוג לילדים ולכלב בבית עם גינה קטנה ופסטורליות מזוייפת שכוללת קבעון מסוים על פי אותן אידאות שטפטפו לתוך תודעתנו שהיינו עוד צעירים על ה"דרך אל האושר"</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif; font-size: x-large;">לסיכום קצר:</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אין משעשעת מהמציאות.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ישראל היום לקראת בחירות בכנסת ובחיי שהפארסה רק נהיית יותר ויותר משעשעת מידי יום. זה התחיל בכך שכיום אזרחי ישראל יכולים להצביע בדומה להצבעה בשלט של פלייסטיישן עבור ממשלתם:</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">שמאל / ימין / קדימה / אחורה</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">פרץ / ביבי / אולמרט / ש"ס</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">באותה המידה שמצביעים לתוכניות טלוויזיוניות ממוחזרות כגול "לרקוד עם גמדים" או "נינג'ה עיראקי 3" בהן ציבור נלהב שולח חיצים של SMS 'ים כנגד האויב הנורא ולזכייתו של הגיבור התורן והנה יצרנו לעצמנו סלבריטי חדש שנשכח ממנו מהר מאד.</span><br />
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">בנראה שהציניות והפרודיה מנציחים את עצמם שוב ושוב דרך דרמה מוגזמת המוצגת על מסכי ענק ובלבול עד מה שנראה אידיוטיזם קהילתי בהסכמה. אישית אני מאד מרוצה מלחיות במדינה כל כך מחוברת למציאות מצד אחד וכל כך מנותקת ממנה מצד שני. יש לי כאן דוגמאות אינסוף כל רגע לתרחיש ביזאר עד אקסטרים, אם אלו חברים שהחליטו לגור בעיר ללא הפסקה ומנהלים דפוסי התנהגות מסוימים המתאימים לרצונם החופי, אם אלו חברים שעברו לקיבוצים ומאמינים שיש להם עתיד בקהילות שיתופיות ולהפסיק לקרוא עיתונים ואם אלו חברים שהחליטו על קריירה צבאית, לקבל ולתת הוראות מידי יום. יש גם חברים שהחליטו לחיות בצללים ולקיים טקסים אפלים סאדו-מאזוכיסטיים ולהגדיר את עצמם ככת. אני שמח מאד שיש לי חברים מכל כך הרבה תחומי עניין שונים, זה מציג לי אישית ספקטרום רחב יותר ויותר של חוויות אנושיות, רעיונות וטכנולוגיות שעוד יש לפתח.</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="5" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s400/breaker.jpg" width="400" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<b><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">עשו ציניות לא אהבה !</span></span></b></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="5" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s400/breaker.jpg" width="400" /></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">בנסיון לסכם את הכמות האינסופית של האינפורמציה המקבילה אותה אני קורא, רואה בטלוויזיה, דג ברשת האינטרנט וחווה כאינטראקציה חברתית בטיולים, האקדמיה, העבודה וסתם כך שאני מטייל ברחוב אני מצליח לסכם את הכל במשפט אחד פשוט:</span><br />
<div style="text-align: center;">
<b><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">מדוע לצמצם את המציאות אל תוך הגיון?</span></b></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אותו ה"אחר" המוזכר שוב ושוב בפוסטמודרניזם, האדם מחוץ לי אותו אני צריך לקבל ולאמץ אל עצמי נשמע לי לעיתים קצת אוטופי מדי אם לא להגזים ולומר ששואף לאוטיזם. נכון, יש לאמץ פלורליזם חברתי וצריך לדעת לקבל בעיטות באגו ולבלוע לפעמים כמה צפרדים כדי להמשיך להתקיים. אנחנו יותר משישה מיליארד יצורים על העולם הזה ואמרו זאת טוב ממני לפני, כדי שנוכל להתקיים נצטרך לפתוח את הלב ולהחזיק ידיים.</span><br />
<div style="text-align: center;">
<b><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">רה"מ יצחק רבין זיכרונו לברכה עישן הרבה סיגריות ולא נפטר מסרטן ריאות. גם ג'ון לנון.</span></b></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<b><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></b></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אך לעיתים קיימת חובה חברתית המתעוררת מתוך צורך מוסרי להמשך קיומי של תרבות מסויימת להגן על עצמה ולמנוע הכחדה. חובה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר קבלת השונה ואף איום על קיומו של האחר.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ייתכן שההזדמנות שלי לבלות כל כך הרבה זמן בלתהות על נושאים אלה היא בעקבות שנולדתי לעולם של פינוק שנלחם בעבר עבור ערכים שאני לוקח כמובן מאליו. נולדתי אל תוך הפוסטמודרניזם וגדלתי על <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Kubrick">סטנלי קיובריק</a> ו<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Mel_Brooks">מל ברוקס</a>,<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/George_Lucas"> ג'ורג' לוקאס</a> ועבודותיו של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/H._R._Giger">גיגר</a>. שרתתי בצבא וראיתי כמה ה"צדק" פודה את חובו על אלו שבכלל לא פשעו וחונכתי בין השאר ללמוד ולספוג בהנאה כמה שרק אוכל כדי להעביר הלאה מסר ודימוי משעשע ומאיר יותר.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">בתקווה שלא יפגע ברגשות הקורא, ואם אפשר לצוטט ממילותיו של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Larry_Flint">לארי פלינט</a>:</span><br />
<div style="direction: ltr;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">"meinungen sind wie <span class="Apple-style-span" style="font-family: "arial" , sans-serif;">Arschlöcher</span>, jeder hat eins."</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">שמשמעותו: דעות, לכל אחד יש.</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEimXANeT8oA8pkj5xvThBynMRq44jcgOweGvXJuchOrJowwXBDPkVeL2Gf_hbBwyjdY58y9Qb_p17Vxyeie_vAESEpeneBYw9Hf2PUs1ieZ4USU4IeJisTGy1UH45sOnreq2xSt-gvw907k/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEimXANeT8oA8pkj5xvThBynMRq44jcgOweGvXJuchOrJowwXBDPkVeL2Gf_hbBwyjdY58y9Qb_p17Vxyeie_vAESEpeneBYw9Hf2PUs1ieZ4USU4IeJisTGy1UH45sOnreq2xSt-gvw907k/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;"><br />
</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ביבליוגרפיה:</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ויליאם ג'יימס pragmatism, the will to believe, pluralistic univers</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">ניטשה will to power, truth and flasity in tan ultramoral sense</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">אחאב חסן from postmodernism to postmodernity</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">יוחנן פול השני fides et raio</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">מאלופ אמין / בשם הזהות</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">סיד מייר / סיביליזציה</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">עיתונות ישראלית : הארץ/ידיעות אחרונות/מעריב</span></div>
<div style="direction: rtl;">
<span class="Apple-style-span" style="border-collapse: collapse; color: #333333; font-size: 13px; line-height: 18px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: "verdana" , sans-serif;">עבודה זו הוגשה במסגרת לימודי לתואר ראשון במכון הטכנולוגי חולון בשנת 2006, HIT.</span></span></div>
<div style="direction: rtl;">
<br /></div>
</div>
</div>
Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-78659446154463408722006-06-02T03:18:00.000+03:002011-02-14T09:43:16.580+02:00וולטר בנימין וסוגית השעתוק<div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">רעיון השעתוק והשפעתו על האמנות, מהו מעמד הצילום המודרני / הפוסטמודרני וניתוח 3 יצירות מרכזיות בנושא</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgnOSHU1lkOUsO8-rxaflYqRyD1wcaj-ZHsMVrYSIgREkBLyLwXwQ_60MhmsCenPooKatMHIqkIFsR0jjvmzjpKPkqNJ1PKr2iTrPtMsB_UVgZwBlLAvdnw_7oHHmoe-SFL07Vu1xtl1bTP/s1600/Post6.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgnOSHU1lkOUsO8-rxaflYqRyD1wcaj-ZHsMVrYSIgREkBLyLwXwQ_60MhmsCenPooKatMHIqkIFsR0jjvmzjpKPkqNJ1PKr2iTrPtMsB_UVgZwBlLAvdnw_7oHHmoe-SFL07Vu1xtl1bTP/s200/Post6.jpg" width="167" /></a></div><br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: #b45f06;">מבוא לשעתוק</span></span></b></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">עבודות האוּמנות תמיד היו בעלות אפשרות שיכפול זו או אחרת. דבר שנעשה על ידי אדם תמיד יכול להיות מועתק על ידי אדם אחר. שעתוקים עתיקים תמיד היו תפקידם של שוליות האומנים, לעיתים על ידי אומנים תוך ריקון עבודתם עצמם ועל ידי אחרים כדי רווח אישי.<br />
שעתוק מכאני של עבודת אומנות מייצג תופעה חדשה עבור העולם בתקופתו של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Walter_Benjamin">וולטר בנימין</a>. נכון, היוונים ידעו על טכניקות לשעתוק טכני, יציקה וחותמות, לרב בשימוש ברונזה, אך אלו היו שתי הטכניקות היחידות שהכירו. את שאר עבודות האומנות השאירו לשוליות להעתיק.<br />
<br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Woodcut">חיתוכי עץ</a> קיימים כבר מאות שנים עוד לפני <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Printing_press">דפוס הבלט</a> ובמאה ה-19 כבר גילו שניתן ליצור <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Litography">ליטוגרפיות</a> בשימוש אבנים מסוימות וחומצות. עם ליטוגרפיה השעתוק הגיע לדור חדש. עם ליטוגרפיות האומנות הגרפית החלה לאייר חיים יומיומיים ועמדה בקצב דפוס הבלט אך במהרה טכנולוגיית <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Photography">הצילום</a> החליפה את השימוש בליטוגרפיה.<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2EmSqbX-MTEN_wRZOf0kWu7fNxKI_a6c8fiYBGjtxQtaTTMz8SWjamLnuwAlTmhu2PAfxLMH9-ReufefcEcEFqCVUGFM268jJVR90-4jpz322INT57Sv4SoLQPGcNxJ2h0k3CPV49kbdP/s1600/woodcut.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2EmSqbX-MTEN_wRZOf0kWu7fNxKI_a6c8fiYBGjtxQtaTTMz8SWjamLnuwAlTmhu2PAfxLMH9-ReufefcEcEFqCVUGFM268jJVR90-4jpz322INT57Sv4SoLQPGcNxJ2h0k3CPV49kbdP/s400/woodcut.jpg" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">My homage to Victor Vasarely</td></tr>
</tbody></table><br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">צילום יצר עולם חדש של דימויים, שהשתמשו בעיניו של האומן במקום בידיו. להביט דרך עדשה ולהחליט מה יצולם וכיצד. הצילום התפתח לצילום וידאו וכבר בשלהי המאה ה-19 גילו כיצד להקליט קול. טכניקות השיעתוק הפכו יותר ויותר רווחות ופשוטות יותר לגישת האדם הפשוט, אם זו מצלמת הוידאו הביתית ועד דפוס פרוסס של גליונות עיתונים בצבע מלא, CMYK וכיום ניתן להדפיס ישר מ- RGB.<br />
<br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">נכון להיום ניתן לשעתק כמעט כל יצירה כלשהי שנעשתה על ידי אדם בשימוש מכונות ומחשבים ולהעתיק אותה דיגיטאלית לכל מקום על כדור הארץ, אך אפילו ההעתק המדויק ביותר של יצירת האומנות חסרה בו הנוכחות של הזמן והמקום. הקיום היחידני של המקום בה היא מיועדת להיות, האם סבלה מתנאים פיסיים ששינו את תכונותיה או החלפת הבעלויות.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">שעתוקים עוד מתקופת ימי-הביינים מותגו כזיוף. המקור נשמר ומרותו הועצמה על ידי הרשויות בעוד זיופים היו נרדפים על ידיהן. כיום אנו מבינים תמורות בשעתוק שנותנות לו ערכים נוספים, בצילום למשל, מיפולציות על שעתוקים יכולים להבליט דימויים קיימים במקור שנסתרים מהעין בצילום המקורי (למשל הגדלה, תיקון צבעוני וכ"ו) או הילוך איטי בסרט שיכול <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Eadweard_Muybridge">לתאר לצופה את המציאות בדרך שכלל לא הכיר</a>, ויותר מכך, השעתוק יכול להרשות למקור להיחשף לקהל יעד רחב במיוחד או לשמור על קיומו של הדימוי אם יושמד במקרה. תהליך השעתוק יוצר שבירת מוסכמות של מסורת בה המקור הוא נשגב או "קדוש". <br />
כאשר ניתן לשעתק מדיה אחת לאחרת, למשל להפוך סיפור של שייקספיר לסרט קולנוע, הרבה מאד מהדימויים המקוריים של שייקספיר יהיו שונים בתכלית מהדימויים החופשיים בספר וספק אם שייקספיר היה מחליט לביים את ספרו בצורה שבה בוימו מחזות שלמים שלו לסרטי קולנוע בעשור האחרון.<br />
<div style="text-align: center;"><object height="300" width="400"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/3dDP3qwrcNc?fs=1&hl=en_US"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/3dDP3qwrcNc?fs=1&hl=en_US" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="400" height="300"></embed></object></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div>במאמר הבא נבחן 3 יצירות המבטאות את נושא השיעתוק בפוסטמודרניזם. נראה כיצד קיים קשר בין תפיסת השעתוק לבין מצב פוסטמודרני בכלל ובצילום בפרט.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>האמת</b></span></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">במודרניזם מיוחסת אמת זו לאידאל, שלמות, אחדות בתקווה להרמוניה עתידית בעולם. בפוסטמודרניזם אנחנו נתקלים בתפיסה יותר קרובה למציאות. אמת זו, בגישה פוסטמודרנית, היא יחסית, וכך גם השלכת רעיון זה על הצילום או אומנות בכלל.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">הרעיון של צילום ישיר או כפי שניתן לכנותו "צילום תיעודי" נתון לשיפוטו של הצופה וכבר אינו מוגדר דרך המפלגה ולעיתים פוסח גם על רשויות החוק. בנוסף לצילום, רעיון השעתוק בעידן פוסטמודרני לרֹב מעלה גיחוך, פארסה ופרודיה או נקודת מבט חדשה על רעיון קיים שהרפרנט המקורי כבר נחקק בזכרוננו.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">מעוניינ/ת בפסל <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/David">"דוד"</a> בשני שליש מהגודל המקורי?</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">שעתוק, פרגמטיות, היברידיות, יחסיות, משחק, פרודיה, פאסטיש, אמירה מתוחכמת ואירונית, אתוס של קיטש' ודרמה מוגזמת. והפיות שלנו כבר פעורים עם פירוק ההגדרות, עם חוסר האמונה. עדיין במקום להרכיב כלים ביזאריים אנו מעדיפים לבנות מודרניזם עם פוסטמודרניזם.<br />
<br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Andy_Warhol"><b>אנדי וורהול</b></a> (1928-1987),<br />
דמות ראשית <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Pop_art">בפופ-ארט</a> שפרצה בארה"ב בשנות ה-50, השתמש בצבעוניות לא ריאליסטית כדי ליצור סחיפה רגשית שונה לכל תמונה זהה של מרלין מונרו. כיצד הצבע משפיע על מצב הרוח ואילו מניפולציות מתחוללות בעיני הצופה כשהוא נתקל באותה התמונה בצבע שונה כל פעם. עקרון השינוי החל בשעתוק, ההיברידיות של המדיה וההפעלה הנוצרת בתודעתו של הצופה כשהוא מתחיל להיות מודע לכך שהוא בו זמנית רואה את אותה התמונה של מרלין מונרו אולם כל פעם הצבעוניות מעוותת למקום אחר יצרה אמירה מתוחכמת ואירונית מאד של אנדי וורהול.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">קיים זה זמן רב אתר שמאפשר לראות את אותה התמונה של מרלין ולשנות לה בזמן אמיתי את הצבעוניות:</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><a href="http://www.webexhibits.org/colorart/marilyns.html">http://www.webexhibits.org/colorart/marilyns.html</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/David_Hockney"><b>דייויד הוקני</b></a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><i>"מצלמה היום? אי אפשר לסמוך עליה."</i></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">דייויד הוקני, אמן הפופ המהולל שעבד לרֹב עם צילום, איבד הרבה מאהבתו עם מדיה זו לאחר שהתווסף לה מימד של מניפולציות דיגיטאליות והוא מאמין שצילום כמדיה להעברת דימויים גוססת.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><a href="http://www.guardian.co.uk/media/2004/mar/04/pressandpublishing.arts">בראיון</a>, הוקני טוען כי תופעת כיוות התמונות כל כך רווחת וניתן ליצור מניפולציות כל כך בקלות שאין יותר סיבה שצילום כמדיה יהיה אמין, דוקומנטרי או עובדתי. בנוסף הוא מתאר את אומנות הצילום העכשווי כמשעממת. אפילו צילומי מלחמה שפעם הוו "אמת אובייקטיבית" לא פעם נפלו קרבן לעיוות עדויות. מצלמות דיגיטאליות שניתן בקלות להגביר את פרטיהם, למתוח את הדימוי ואף לשתול מידע שיננו במקור. הוקני הצביע על מקרים במהלך מלחמת המפרץ בה עיתון לוס-אנג'לס טיימס פיטר צלם מאחר שחידד פרטים בתמונות כדי להפוך תמונות אלה לעוצמתיות יותר. <i>"צופה שם לב לכך, הם הדפיסו שתי תמונות ופיטרו אותו, למה? בגלל שהוא לא משתמש בצילום בצורה של 'הייתי שם וזה התחולל לפני בצורה הזו', עיתון חייב תכונה זו, או לפחות חושב שהוא חייב." </i>(דייויד הוקני)</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">כתוצאה, הוקני מאמין שצילום נדחף קרוב מאד לציור. התקופה הכימית בה תמונות נוצרו בידי אנשים הוגנים בחדרי חושך נעלמה, אין דרך חזרה.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div>אי אפשר לחזור אחורה. קודאק פיטרה 22,000 עובדים כשהיא סיימה את תקופת הפיתוח הכימי של תמונות. אין לה צורך להאמין שתמונה נעשתה בתאריך מסוים מאחר שכיום יכולת השיעתוק התפתחה כל כך שאין יכולת לזהות. הוקני גם מסביר את ההדרדרות באמן הצילום סלבריטאים לדעתו. הוא שלף פורטרייט של אלטון ג'ון והסביר שקשר בין התיקונים לתמונה לבין המקור הוא מקרי לחלוטין. <i>"אחותי שלא מזמן יצאה לגימלאות קנתה בחנות מצלמה דיגיטלית ומחשב, מסתובבת ומצלמת כל דבר הנגלה לעיניה. לא איכפת לה אם זה אמת, שפוט מתחשק לה לעשות תמונות."</i></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">כאשר עוד ועוד אנשים חודרים לתחום ומגלים כי ניתן להשתמש במצלמה כדי ליצור שקרים, הוקני מקווה שתתקיים תופעת לוואי טובה עבור ציור, שאולי יקבל מעמד טוב יותר. עולם הצילום לאומת זאת לא מעוניין לראות את המדיום נעלם.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">ראסל רובינס, ראש מוזיאון לצילום טוען שדבריו של הוקני "פשטניים". מר רוברטס טוען כי מניפולציות עת תמונות הן עתיקות כמדיה עצמה. עוד ב-1840, בעשור הראשון של הצילום, תמונות שכביכול טענו לתיאור מדוייק של אירוע מסויים התגלו כתוצר של בימוי.<i> "קשה ביותר לדעת אם תמונות מסוימות עברו מניפולציה או לא, אני חושב שהיתה נקודה בזמן בה צרכן היה מאמין לכל תמונה אך איבדנו זאת"</i> אמר בראיון מר. מקבי אמון, עורך צילום לשעבר של עיתון הגארדיאן. מר מקבי אמר שעדיין יש ערך לתמונות טובות, לומר שצילום מת זו בדיחה, הרבה יותר נכול לומר שיש לחשוש מהכל.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><i>"עבור יצירת אומנות, אתה זקוק ליד, לעין וללב."</i> (דייויד הוקני)</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div>אם האמת מתה, אז הכל מותר. מאחר שהאלטרנטיבות עתה יותר מתמיד הן תוצר של כוח ותשוקה. אמת אנחנו לא חולקים יותר אמת אבסולוטית פטריארכלית פונדמנטליסטית של מורנו ורבנו בשמיים אך החיים היומיומיים יצרו אצלנו הבדלה בין אמת ל-לא אמת. משקרים לבנים קטנים להונאות אפלות. תמים לנסות לדמיין שניתן ליצור אנטרופיה בין אמיתות גלובליות שיצדיקו אמת אחת גלובלית. אמת היא לא הג'רוסלם פוסט, לא BBC ולא אל-ג'זירה. אמת היא תופעה יחידנית אך היא נושאת את קללת האינטרפרטציה. (מתוך <a href="http://www.ihabhassan.com/postmodernism_to_postmodernity.htm">'מעבר לפוסטמודרניזם'</a>/אחאב חסן)</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Elinor_Carucci">אלינור קרוצ'</a>י עוסקת בצילום מאז ילדותה וניתן לראות בתמונות שהיא יוצרת ציטטות מיצירות פאר עתיקות אך עם סתירה בשורה התחתונה. בתמונה <b><a href="http://www.elinorcarucci.com/closer.html">זו</a></b> <i>(ממגוון התמונות יש לבחור oral surgery)</i> ניתן לזהות בבירור ציטוט מסרטו של היצ'קוק <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Psycho_(1960_film)">"פסיכו"</a> את סצינת הרצח במקלחת. המסגור המדויק ואיכויות האור המיידעות אותנו שאנחנו בחדר האמבטיה מזכירות לנו את הרצח, למי שראה את הסרט המקורי או נתקל כבר בסיטואציות נוספות שחיקו וציטטו את היצ'קוק. אך השורה התחתונה ורשומה במיוחד בקטן ליד התמונה היא שם הצילום: "ניתוח חניכיים, 2000". אלינור קרוצ'י כאן מכניסה טוויסט, או אמירה צינית כלפי הרפרנט המקורי שהזכיר לה את היצ'קוק ומשתמשת בעולם דימויים שכבר הכרנו כדי להגביר את תחושת הגועל או האימה שאנחנו חשים בתמונה. לאלינור קרוצ'י תמונות נוספות המהוות ציטטות פוסטמודרניסטיות שמזכירות לצופה שעתוק של שעתוק שעבר עיבוד. יש לציין כי אלינור עובדת בתנאי מעבדה ולא עושה מניפולציות לתמונותיה. רק בחירת עדשה וחשיפה נכונה.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Marcel_Duchamp">מרסל דושמפ</a>, 1919 LHOOQ</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">היוצר הידוע כמשפיל את יצירת האומנות המפורסמת ביותר הוא כנראה מרסל דושמפ.<b> <a href="http://www.marcelduchamp.net/L.H.O.O.Q.php">זו</a> </b>גלויה זולה בגודל 10X15 ס"מ עם רפרודוקציה של מונה ליסה עליה בשנת 1919 מרסל דושמפ צייר שפם וזקן קטן ורשם מתחת LHOOQ שכוונתו לרדי מייד של דושמפ שכוונתו (אם נאמר בצרפתית) "חם לה בתחת". מרסל דושמפ לא יצר הרבה עבודות כאמן אך הוא הכריח את הצופה לראות אובייקטים רגילים מפרספקטיבה חדשה. בדרך בה האסתטיקה הבסיסית של העבודה תעצים את ה"רגיל". LHOOQ מסיר את פניה של הנערצת, מונה ליסה, ומנחית מכה על יצירת אומנות ידוה, משפיל אותה לרמה של ונדליזם בוטה על רפרודוקציה זולה.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><a href="http://www.imj-shop.co.il/Product.aspx?ProdId=21">מיקי קרצמן / כביש עוקף חלחול</a>, 1996</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">בשנים האחרונות נראה שרב הצילומים של קרצמן הם מבוימים. <i>"פעם בשבוע אנחנו יוצאים לשטחים עם גדעון לוי, שיתוף הפעולה ביננו מיוחד במינו. אנחנו מחליטים במשותף לאן נוסעים, מפיקים יחדיו את התהליך האישורים ואני מתערב אישית במהלך ראיונות בשטח. בדרך חזרה אנחנו מחליטים על הכותרת, אני אחראי להרבה מהכותרות. אנחנו גם בוחרים יחד את התמונות ולא משאירים הרבה אופציות לבחירה לעורך..." </i><a href="http://www.imj-shop.co.il/Product.aspx?ProdId=21">בתמונה זו</a> ניתן להבחין במוסלמי עומד מול כלי משחיט צבאי שנקרא D9 שמיועד להריסת מבנים. זו תמונה שעל פי אמות המידה המסורתיות ניתן לומר שהיא מודרנית. היא מציגה "אמת" שצה"ל כנראה הורס מבנים של אנשים עם ידיים נקיות מאחורי גבם. לא קיים כאן ציטוט או פאסטיש אך קיימת דרמה, בעוד הישראלי הטיפוסי עומד ברקע ליד הג'יפ שלו ומעשן סיגריה ונראה מרוצה מעצמו. יש סבירות גבוהה שתמונה זו היא מעתה חלק מהיסטוריה מדינית. אולם אם נקרא בין השורות נבין שהתמונה הזו מבויימת. נכון, היה שם D9 וגם כנראה שיהיה אדם מוסלמי באזור אך הסיטואציה כולה בוימה על ידי הצלם כי צריך לעשות כתבה וצריך למכור משהו לציבור.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>לסיכום קצר</b></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b></b></span> ניתן לראות שלמזלנו אנחנו חיים בתקופה בה המציאות מתפתחת אט אט לכזו שבה אנחנו נהיה מסוגלים יום אחד לבחור את הדרך העדיפה לנו לחיות. ציור, צילום ויצירת הדימויים התלת מימדיים והאשליות שאנחנו מסוגלים ליצור היום כחלק מהחוויה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו של צפיה בדימויים, אם בטלוויזיה, אם במחשב או במוזיאון והספריה הם בעצם מראשיתם אותיות. אותיות שהופכים לסמלים שהופכים לדימויים חזותיים שיכול ולהיות יהיו לירושה מסימת לדור הבא.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div>האיכויות של מצלמות דיגיטאליות טובות ומתגברות עם הזמן ואין לראות בהן (לדעתי) איום על הצילום. הרי זה פשוט מכשיר דור הבא של "כתיבת אותיות" ומחר הצילום יהפוך לדרך אחרת, אולי של דימויים תלת מימדיים מוחשיים יותר ויש שיעדיפו להשאר בטכניקות ידניות יותר ויש את אלו שיפיקו מכך הנאה ותועלת.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><i>"מישהו שמאוד נהנה לנסוע בחיפושית שלו, מושיבים אותו בפרארי, המסכן יסבול."</i> </div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div>במיוחד עתה כשרב עולם הדימויים עובר דיגיטאליזציה וקיימות תוכנות שיתוף קבצים קהילתיות בהן ניתן לחלוק את העושר האינפומטיבי שלנו עם העולם, להוריד שירים מהאינטרנט, סרטים ולקרוא ספרות חינם, ספריה אינסופית חינמית דיגיטאלית ברשת האינטרנט. יש הטוענים גם כנגד חופש המידע הזה אך נדמה שזו הופכת להיות אבן יסוד בדמוקרטיה ורעיון מרכזי המוביל את התפתחות המצב הפוסטמודרני קדימה.</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiz_7BvM5WmsbKySd1jEhdkK5Yy0CpiE1LirkQfoQ6v0WpHqnJutPHarhGiqM-aPRRycW6xfjBkqIPi3aED-RjPU1QnLwGo-vM5oaEa2y5lUiS8-AdD0lEJH1Q5s65PmaEO4g3tZEArpJRU/s320/breaker.jpg" /></a></div><br />
</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">מקורות:</div></div><div style="direction: ltr;"><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b>walter benjamin </b>/ the work of art in the age of mechanical reproduction the walter benjamin's research syndicate www.wbenjamin.org</div></div></div><div style="direction: ltr;"><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b>contact</b> / photography and digital media v.71 oct 2004</div></div></div><div style="direction: ltr;"><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b>karen edis barzman </b>/ beyond the canon</div></div></div><div style="direction: ltr;"><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b>ihab hassan</b> /beyond postmodernism</div></div></div><div style="direction: ltr;"><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b>the guardian </b>/ march 4.2004</div></div></div><div style="direction: ltr;"><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;"><b>elinor carucci</b> / www.elinorcarucci.com</div></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="text-align: right;">עבודה זו הוגשה במסגרת לימודי לתואר ראשון במכון הטכנולוגי חולון בשנת 2006, HIT.</div></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-57977296562310239832005-06-01T11:08:00.000+03:002011-02-16T15:35:50.066+02:00רוע: הקדמה<div style="direction: rtl;"><a href="http://www.iep.utm.edu/rel-poli/">מתאיזם</a> ועד <a href="http://www.iep.utm.edu/nihilism/">ניהיליזם</a></div><div style="direction: rtl;">במאה ה-14 התפשטה באירופה מגיפה קטלנית של מחלת האבעבועות השחורות (<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Smallpox">Variola Vera</a>). המגיפה לא יצרה רק דילול אוכלוסין בקנה מידה עצום בהורגה מיליוני בני אדם, היא גם שינתה לחלוטין את התרבות הסוציאלית באירופה. היא הייתה מכה הרסנית <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Catholic_Church">לכנסיה הרומית-קתולית</a> וכתגובת נגד, הכנסייה הגבירה את <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Persecution">הרדיפה</a> כנגד מיעוטים כגון<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Persecution_of_Jews"> יהודים</a>, <a href="http://www.chgs.umn.edu/histories/victims/romaSinti/gypsies.html">צוענים</a>, "<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Witch-hunt">מכשפות</a>" <a href="http://www.jmu.edu/writeon/documents/2007/Poinsett.pdf">ומצורעים</a> ושינתה את מזג הכנסייה למורבידי, מזג שישפיע על אנשים לחיות את הרגע מאחר שלא היה בטחון לשרוד עד מחר. האשמותיה של הכנסייה הפכו יותר ויותר חריפות עם התפתחות <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Inquisition">האינקוויזיציה</a>. כששמו לב שבקהילות יהודיות המגיפה קצרה פחות חיי אדם יחסית מאשר באוכלוסיה הנוצרית, הכנסייה פרסמה בגלוי האשמות כנגד היהודים ושככל הנראה הם אחראיים לאותה המגיפה וכנראה לסבל בעולם.</div><div style="direction: rtl;">עד שנת 1776, מיליוני נוצרים ברחבי אירופה האשימו קבוצות מיעוט בהרעלות או קנוניות מסתוריות בעלות קשר כלשהו ל<a href="http://www.directessays.com/viewpaper/19595.html">חג הפסח</a> בנוגע למגיפה הנוראית, עד שגילו כי חולבות אינן סובלות מהמחלה ובמהרה יצרו <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Smallpox_vaccine">חיסון ראשוני</a> מעטיני פרה, חיסון שפתר את כל סימפטומי המחלה. הקשר בין הופעת מגיפת האבעבועות השחורות לבין היהדות לא הוכח עד היום, אך הרדיפה המשיכה.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">המאמר הבא מציג דעות שונות ומגוונות בנוגע לקיום <a href="http://www.iep.utm.edu/evil-log/">הרוע והסבל</a> בעולם. המאמר משווה בין שתי תפיסות עולם. מצד אחד התפיסה התאיסטית כפי שהיא באה לידי ביטוי ביהדות ובנצרות האנג'לו-אמריקן, ודרך התפתחות התאולוגיה אל הצד השני - הניהיליזם.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">במאמר זה אני מניח מראש הנחת יסוד כי לתופעה מסוימת קיימת סיבה או סיבות. הנחת יסוד זו גם מוכלת בכל הדעות המגוונות שמוצגות כאן. המאמר כתוב בלשון זכר. הוא פונה בלשון זו לשני המינים, עמך הסליחה. קרבלניק זהר יולי 2005.</div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div>תוכן העניינים:</div><div style="direction: rtl;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div><div style="direction: rtl;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post.html">רוע, סבל ותאיזם</a></div><div style="direction: rtl;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_01.html">אתאיזם ואלוהים</a></div><div style="direction: rtl;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_204.html">אל הניהיליזם</a></div><div style="direction: rtl;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-51763688334873644602005-06-01T11:07:00.000+03:002011-02-16T15:36:39.165+02:00רוע: רוע, סבל ותאיזם<div style="direction: rtl;"><br />
<div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">תוכן העניינים:</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">רוע, סבל ותאיזם</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_01.html">אתאיזם ואלוהים</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_204.html">אל הניהיליזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div></div></div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><br />
</div><div style="direction: rtl;"><b>רוע, סבל ותאיזם</b></div><div style="direction: rtl;">לפני שנצלול אל מעמקי מיתוס הרוע, יהיה לנו לעזר להעניק רקע פילוסופי לבעיה הסבוכה הזו.</div><div style="direction: rtl;">אזהה ואגדיר את תפיסת האלוהים כפי שהוא נתפס בדיונים עכשויים, לפחות בטווח המסורת היהודית והנוצרית האנג'לו-אמריקן. אתמקד בדמות האלוהים האורתודוכסי, הדמות הדומיננטית בתפיסת האלוהות של העולם המערבי.</div><div style="direction: rtl;">על פי התאיזם האורתודוכסי ישנו אל אחד. אותו אל דומה בדמותו לשל האדם ועקרונות הדמות הזו היא שלמות, כך שזו הדמות הנשגבת ביותר ביקום. על פי ההלכה היהודית והנצרות לאותה דמות התכונות הבאות:</div><div style="direction: rtl;">1. אלוהים הוא כל יכול.</div><div style="direction: rtl;">2. אלוהים רואה-כל. הוא יודע את כל האמיתות ואת כל מה שהגיוני/אפשרי להבין/לתפוס.</div><div style="direction: rtl;">3. אלוהים הוא הטוב המושלם. הוא מקור לנורמות מוסריות ואתיות ותמיד פועל בהתאם לנורמות המוסריות.</div><div style="direction: rtl;">4. אלוהים הוא עצמאי, איננו נשען על דבר פרט לעצמו.</div><div style="direction: rtl;">5. אלוהים חסר גוף אך בעל פוטנציאל להשפיע על העולם המוחשי.</div><div style="direction: rtl;">6. אלוהים נצחי, חסר זמן או שמקורו מחוץ לזמן.</div><div style="direction: rtl;">7. אלוהים מכהן בכל מקום ובכל זמן, כך שהוא יכול להגשים כל אירוע או לדעת מה מתרחש בכל רגע וזמן.</div><div style="direction: rtl;">8. אלוהים חופשי. אם מבחינת שדבר מחוץ לו ישפיע על מעשיו ואם להחליט שלא לעשות מה שהוא עושה.</div><div style="direction: rtl;">9. אלוהים היחיד הראוי לסגידה, מאחר שזו הדמות הנשגבת ביותר היא היחידה לה נסגוד.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">כך שעל פי ההלכה היהודית והנצרות, אלוהים היא ישות מושלמת, אולם אנו עדים כי היא מותקפת על ידי הקיום של הרוע והסבל בעולם. לפי הגירסה הזו של הגדרת האלוהים קשה להניח שאותה הישות, אלוהים, שהיא כל-יכולה, רואה-כל והיא הטוב המושלם תתקיים בשיתוף עם ישות בעלת אופי אכזרי ושגורמת לסבל. האם ישות אלוהית מושלמת הייתה מאשרת קיום רוע וסבל?</div><div style="direction: rtl;">מאחר שרוע וסבל קיימים לא מתקיים האלוהים המושלם. לפי הטיעון הזה, תאיסטים שמאמינים שאלוהים הוא מושלם ובנוסף עדים לעובדות הרוע והסבל בעולם, דעותיהם לרב לא מאריכות ימים.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בחלק זה נבחן את הקושי הלוגי בהגדרת הרוע בגישה התאיסטית של ההלכה היהודית והנצרות. תשומת לב מיוחדת ניתנת ל"ה<a href="http://www.iep.utm.edu/freewill/">גנת חופש הרצון</a>", שהיא הדרך הנפוצה בה תאיסטים מגיבים לקושי בהסבר הרוע והסבל בעולם.</div><div style="direction: rtl;">בהתפתחות *הא-תיאולוגיה בקרב ציבור נרחב בחציה השניה של המאה ה-20, טענו לרב שהקושי ברוע הוא הקושי בחוסר ההתמדה של ההגדרות הלוגיות (מאקי, 1955). טענתו היא שחלקים שלמים מהדוקטורינות התיאולוגיות סותרות אחת את השניה. <b>"רוע הוא בעיה. לתאיסט קיימת סתירה בין קיומו של הרוע לבין קיום אלוהים שהוא כל-יכול ורואה-כל מצד שני"</b> (מקלוצקי, 1960). </div><div style="direction: rtl;"><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Maimonides">הרמב"ם</a> מסביר כי רוע איננו אלא העדר,<b> "היצירה עצמה היא מעשה טוב, אולם החומר איננו כליל השלמות."</b> על פי דברי הרמב"ם ההסבר לקיום הרוע והסבל ביקום הוא בעצם חלוקת האלוהים לשתי רשויות במאבק או בקונפליקט. על פי התעללות השטן באיוב, בספר איוב שבתנ"ך, הרמב"ם מחלק את השטן לשלושה מישורים. מישור אחד הוא קוסמי, מישור שני הוא חברתי והשלישי הוא המישור האישי. אולם הרמב"ם לרב מדבר על גילויי הרוע באדם, שניגשים למישור השני והשלישי. <b>"אל לנו להבין את ההעדך כהעדר מוחלט, אלא כשההעדר נמצא לפנינו"</b>, דברי הרמב"ם גורסים שאותו העדר שהוא מסבירו כקיום הרוע בעולם הוא בעצם העדר של ה"טוב",אולם לא בפשטותו העדר, אלא העדר של משהו כשמוסרית אנו מודעים לכך שיש לו אפשרות להתקיים, <b>"החברה אנושית דומה לעיוור אשר נתקל ועושה לעצמו רעות, אבל לדאבוננו עושה בכך רעות גם לאחרים. הרוע האנושי הזה הוא תוצאה של סיכלות, של אי הידיעה, של השתלטות האי-ראציונאל שיש באדם..." "... ואילו היה שם חכמה, אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכוח הרואה אל העין, היו נספקין נזקיו כולם לעצמו ולזולתו..."</b> ובידיעת האמת <b>"...תסור השנאה והקטטה ויבוטל היזק בני האדם קצת לקצתם. כבר ייעד אותו ואמר וגר זאב עם כבש... ... ומלאה הארץ דיעה" </b>(מתוך טוב ורע בהגות היהודית, שלום רוזנברג)</div><div style="direction: rtl;">מדברי הרמב"ם אנו מסיקים כי הגאולה על פיו היא השתלטות **הראציונאל על האי-ראציונאל. כפי שאותה המשלה של עיוור שפוגע בו ובסביבתו מחוסר ידיעה, עך אנחנו פוגעים בסביבתנו מחוסר מודעות.</div><div style="direction: rtl;">כחמש מאות שנה לאחר מכן, <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Spinoza">שפינוזה</a> פירסם את מאמריו, שבינהם המפורסם ביותר הוא<a href="http://www.yesselman.com/e1elwes.htm"> ה'אתיקה</a>'. ברוך שפינוזה נולד לבית יהודי בהולנד, לאחר שהוריו נמלטו מהאינקוויזיציה שהתפשטה בפורטוגל וחונך בהתאם למסורת היהודית. הוא יועד להמשיך ללמוד במסלול לרבנות, אולם כששפינוזה נקשר לקבוצת פרוטסטנטים נוצרים שעסקו בלימודי הפילוסופיה הוא מצא עצמו לומד בבית ספרו של <b><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Franciscus_van_den_Enden">ואן-דר-אנדן</a></b>, שהיה ידוע בהתעמקותו בלטינית ובקיאותו ברפואה. הוא הואשם בכך שדעותיו לא אורתודוכסיות דיין כדי להמשיך להיות חלק מהקהילה. עד אותה התקופה דימויו של האלוהים היו של דמות מושלמת ונשגבת מהמציאות, אולם שפינוזה טוען כי <b>"פרט לאלוהים, חומר לא יכול להתקיים או להתפס"</b>, באומרו שכל החומר בעולם הוא בעצם אלוהים עצמו, והוא מנחה גישה דטרמיניסטית בה הכל נקבע מראש והטבע הוא הקדוש. "לעיתים אין רציפות בטבע, אולם הכל נקבע מראש על ידי הבורא כדי לקיים וליצור את דרכיו הנסתרות." שפינוזה מזכיר כי קיום האלוהים הוא הכרחי. הוא בעצם מגדיר את טבע החומר להתקיים, ובכך ש-<b> "ידע על יצירה כלשהי תלויה וכוללת את הידיעה על תוצאותיה"</b>. הוא הגדיר את עצמו (בספר האתיקה) כאנליסט ריאליסטי של טבע האדם. בהמשך לקודמו הרמב"ם, שפינוזה מעודד את חופש המחשבה בחלק מביטוייו לאהבת האל. הוא עודד את חופש הביטוי וטען כי קיימת עליונות של הדמוקרטיה על משטרים אחרים בתחומים רבים, אולם הוא איננו מנבא אוטופיה כתוצאה לקיום משטר שכזה.</div><div style="direction: rtl;"><b>"אהבה אינטלטואלית של אלוהים, שהיא הדמות שמכילה את הטוב הנשגב ביותר היא המסלול לחיים מלאים, וכל הצטיינות בזו היא קשה, כפי שהיא נדירה"</b></div><div style="direction: rtl;">-- הוספת פרק איוב ציטוט מהתנ"ך או שזה ממש מיותר? --<br />
<br />
<br />
<div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">*א-תאולוגיה - נסיון להוכיח את חוסר קיומו של אלוהים על פי התאולוגיה)</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">** יש לשער כי הגדרות ראציונאל ואי-ראציונאל כיום הן שונות בהגדרתן מאותן ההגדרות לפני כמעט אלף שנה בזמנו של הרמב"ם</div></div><br />
<br />
</div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">תוכן העניינים:</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">רוע, סבל ותאיזם</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_01.html">אתאיזם ואלוהים</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_204.html">אל הניהיליזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div></div></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-72861930450812978452005-06-01T11:06:00.000+03:002011-02-16T15:37:12.216+02:00רוע: אתאיזם ואלוהים<div style="direction: rtl;"><br />
<div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">תוכן העניינים:</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post.html">רוע, סבל ותאיזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">אתאיזם ואלוהים</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_204.html">אל הניהיליזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div></div></div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><br />
</div><div style="direction: rtl;"></div><div style="direction: rtl;"><b><a href="http://www.iep.utm.edu/atheism/">אתאיזם</a> ו<a href="http://www.google.com/">אלוהים</a></b></div><div style="direction: rtl;">מאקי ומקלוצקי בנות ה-50 של המאה ה-20 עמלו כדי לצמצם את בעיית קיום הרוע לבין קיום של אלוהים שהוא כל-יכול, רואה-כל והטוב המושלם. הם צמצמו זאת על פי התאיזם לסעיפים הבאים:</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">1. אלוהים הוא כל-יכול</div><div style="direction: rtl;">2. אלוהים רואה-כל</div><div style="direction: rtl;">3. אלוהים הוא הטוב המושלם.</div><div style="direction: rtl;">4. מתקיים רוע וסבל בעולם.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">כפי שנראה, כל שניים מהסעיפים הנ"ל יכולים להתקיים יחדיו, אך לא יתכן שכולם יתכנו בו זמנית. במילים אחרות, יחדיו הם יוצרים סתירה לוגית. אין סתירה ישירה בין סעיף אחד לאחר, אולם לא ניתן להסיק השערה בקיום הסעיפים הללו יחדיו.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">על פי השלכות התכונות האלוהיות בסעיפים 1-3 ניתן לקבוע את ההשערות הבאות:</div><div style="direction: rtl;">5. אם אלוהים כל-יכול אז יש באמתחתו למנוע כל קיום רוע וסבל בעולם.</div><div style="direction: rtl;">6. אם אלוהים רואה-כל הוא מודע לקיום הרוע והסבל בעולם ומודע לכיצד לפתור ולמנוע אותו</div><div style="direction: rtl;">7. אם אלוהים הוא הטוב המושלם הוא יהיה מעוניין לפתור את העולם מהרוע והסבל.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ההשערות 5-7 יחדיו טוענות שבקיום אלוהים תאיסטי בעולם, אין קיום לרוע וסבל בעולם, אולם אנו יודעים שהעולם רווי ברוע וסבל. א-תיאולוגים גורסים מטענות 5-7 את המסקנות הבאות:</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">8. אם אלוהים יודע הכל אודות הרוע והבסל בעולם, יודע כיצד לפתור או למנוע אותו, יש באמתחתו את הכוח ועדיין אינו מונע - אלוהים איננו הטוב המושלם.</div><div style="direction: rtl;">9. אם אלוהים יודע הכל אודות הרוע והסבל בעולם, יודע כיצד לפתור או למנוע אותו, רוצה לפתור אותו אך לא עושה זאת - אלוהים איננו כל-יכול.</div><div style="direction: rtl;">10. אם אלוהים מסוגל למנוע את כל הרוע והסבל, רוצה לעשות זאת אך לא עושה זאת, הוא כנראה איננו מודע לקיום הרוע והסבל ואיננו יודע כיצד לפתור אותו כך שאלוהים איננו רואה-כל.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ומאחר שרוע וסבל קיימים בעולם, אנו יכולים להסיק: אלוהים הוא איננו כל-יכול או איננו רואה-כל או שאיננו הטוב המושלם, כך ש:</div><div style="direction: rtl;">11. אם אלוהים קיים, הוא או חסר-כח או חסר-תודעה או מרושע.</div><div style="direction: rtl;">ואם נחבר מחדש את טיעונים 1-3 לטיעון הבא:</div><div style="direction: rtl;">12. אלוהים הוא כל-יכול, רואה-כל והטוב המושלם.</div><div style="direction: rtl;">נסיק כי מתקיימת סתירה בין טיעונים 11 ו- 12 והם אינם יכולים להתקיים יחדיו, כך שקיום רוע וסבל בעולם נוגד את התיאולוגיה.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בשנת 1981 הציע <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Harold_Kushner">הרב הרולד קושניר</a> בספרו "כשדברים רעים קורים לאנשים טובים" נתיב מילוט מסתירה לוגית זו: להכחיש את כל יכולתו של אלוהים (1). לפי הצעתו אלוהים איננו מתעלם מסבלך כשהוא לא פועל כדי למנוע אותו, מאחר שהוא כל-יודע, אלוהים שהוא הטוב המושלם אף סובל עמך בכאבך, הבעיה לפי הרולד קושניר היא שאלוהים איננו מסוגל לעשות דבר מאחר שהוא לא כל-יכול.</div><div style="direction: rtl;">אלוהים מצטייר לפי קושניר כחלשלוש טוב-לב. הוא היה מעוניין לעזור אך אין ברשותו את הכוח לעשות דבר בנוגע לרוע וסבל. </div><div style="direction: rtl;">הכחשת אחד הסעיפים (1-3) היא בהחלט דרך אחת טובה להמנע מהקושי הלוגי בקיומו של הרוע, אולם היא לא דרך מושכ במיוחד לתאיסטים רבים. דרך זו בדרך כלל גוררת אחריה סתירות נוספות מהכתוב בתנ"ך ולא מסתדרת בעיני הציבור התאיסטי, למשל אם לפי קושניר אלוהים איננו כל-יכול אז איך נסביר את עמוד האש שהוביל את משה במדבר? את הסנה הבוער? את הבריאה?</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ישנם שמצדיקים שאולי להלוהים יש סיבה טובה להרשות לרוע ולסבל להתקיים, אולם לא כל סיבה יכולה להצדיק לאדם, נבון ככל שיהיה, מתן אלוהים רשות לקיום רוע וסבל כפי שאנחנו מכירים. רוצחים סידרתיים ורוצחי המונים בדרך כלל יוצרים מניע מדוע הם מקיימים פשעים כה נוראיים, אולם אין להם סיבות שאנחנו יכולים למצוא כהגיוניות. סיבה מוצדקת מתפרשת לנו כהגיונית כאשר אדם בעל סיבות מוסריות מספקות מבצע התנהגות שאנו מפרשים כבלתי מוסרית וכאשר נהיה מודעים לסיבות המוסריות המספקות נוכל להבין ולתמוך באותה התנהגות שנראתה לנו קודם כבלתי מוסרית. פילוסופים של התיאולוגיה קוראים לסיבה הספיציפית הזו שתוכל להצדיק את כך שאלוהים מרשה לרוע להתקיים "סיבה מורסית מספקת", כך ש-:</div><div style="direction: rtl;">13. קיימת אפשרות שאלוהים מרשה סיבות מוסריות מספקות להצדקת רוע.</div><div style="direction: rtl;">כל שלו היו סיבות מוסריות מספקות להצדקת רוע,אפשרי שאלוהים הוא כל-יכול, רואה-כל והטוב המושלם ועדיין מתקיים בעולם רוע וסבל.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">עתה לפני שנשליך את ההשערה הזו על אלוהים, הבא נשליך אותה על פן בקיום האנושי המודרני. נגיד שאחד השכנים פונה אליך ומגלה לך שאחת השכנות הרשתה למישהו זר להנחית כאב על בנה. כתגובה ראשונית תוכל לחוות אולי הלם או זוועה, אולם אם אותו שכן יוסיף שהכאב נגרם על ידי מחט של מזרק שימנע מבנה את מחלת הפוליו, כבר לא תחשוב את אותה שכנה כסכנה לציבור. במקרה החיסון, השכנה סיפקה סיבה מוסרית מוצדקת כדי להרשות כאב לבנה. הבטחת בטחון בריאותי לטווח הארוך, שמצדיקה רוע או סבל.</div><div style="direction: rtl;">התאיסטים טוענים שסיבות מוצדקות מסוג זה הן ההצדקות האלוהיות לרוע והסבל בעולם.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">לפי אלווין פלאנטינגה, סבל ורוע הוא המחיר שהאדם משלם על קיומו של הטוב. "יצירת האדם החופשי היא יצירה בעלת ערך מוסרי עצום. אלוהים איננו יכול לבטל רוע וסבל מהעולם ללא לבטל את הטוב, כאשר יצר אנשים בעלי רצון חופשי שיוכל לקיים עמם מערכת יחסים ושמסוגלים לאהוב אחד את השני ולעשות מעשים טובים" (פלאנטינגה, 1974). פלאנטינגה טוען בעצם שאלוהים מאשר קיום מסוים לרוע שהוא קטן בערכו מהטוב, וקיים קשר בין ההיתכנות של השניים. ביטול הרוע והסבל היה גורם מידית לקיום כל הטוב. אלוהים כאן מוצג בדומה לאותה שכנה שהרשתה לסבל מסוים לבנה להתרחש, כדי להרשות טוב מסוים להתקיים, אולם לפני שנחליט אם טענו של אלווין יכולה להצדיק את הרוע והסבל ביקום, צריך להבין מהו בעצם אדם בעל רצון חופשי. במילים אחרות, ליברליזם.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">את הליברליזם ניתן להסביר בקצרה כהשקפתו של אדם כשהוא חופשי לקיים מעשה מסויים, אם ורק אם האדם חופשי לבחור אם לקיים את אותו מעשה או להימנע מקיום אותו מעשה. במילים אחרות, האדם איננו נאלץ לקיים או להימנע מאותו מעשה על ידי כוחות כלשהם פרט לבחירתו. זו ההשקפה בה האדם איננו בקיום דטרמיניסטי, בשונה ממכונות או רובוטים שפועלם ותפקודם המלא הוא נגזרת של בחירת המפעיל.</div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">תוכן העניינים:</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post.html">רוע, סבל ותאיזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">אתאיזם ואלוהים</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_204.html">אל הניהיליזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div></div></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5668190434675241286.post-56992785822377393232005-06-01T11:05:00.000+03:002011-02-17T14:58:39.834+02:00רוע: אל הניהיליזם<div style="direction: rtl;">תוכן העניינים:<br />
<div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post.html">רוע, סבל ותאיזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_01.html">אתאיזם ואלוהים</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">אל הניהיליזם</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div></div></div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><b>אל הניהיליזם</b></div><div style="direction: rtl;">לפי <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Plantinga's_free_will_defense">פלאנטינגה</a>, <a href="http://www.iep.utm.edu/freewill/">רצון חופשי</a> כפי שהוא בא לידי ביטוי <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Liberalism">בליברליזם</a> הוא סוג מסוים של רצון חופשי, רצון בעל <a href="http://www.iep.utm.edu/collecti/">משמעות מוסרית</a>. פעולה שמקבלת משמעות מוסרית כאשר יש סיבה לבחון את הפעולה הזו בפרספקטיבה מוסרית (למשל כשיש לשבח או להאשים אדם). לבני האדם יש רצון מוסרי אם הם מסוגלים לבצע פעולות בעלות תוכן מוסרי.</div><div style="direction: rtl;">דמיינו עולם בו ישות אלוהית בוראת יצורים עם חופש מאוד מוגבל, נניח שאותם אנשים מסוגלים אך ורק לבחור בחירות בעלות ערך מוסרי טוב ואינם מסוגלים לבחור בחירות בעלות ערך מוסרי רע, או לגרום סבל. נציב את אחד מאותם האנשים מול שלוש בחירות, שתיים מהן בעלות ערך מוסרי טוב ואילו השלישית בעלת ערך מוסרי רע.</div><div style="direction: rtl;">אותו אדם לא יהיה בעל חופש רצון לבחור את הבחירה הרעה, זאת אומרת שהוא לא יוכל לבחור את האופציה אפילו אם היה מעוניין. אותו אדם היפותטי יכול לבחור בחופשיות בין שתי הבחירות ה"טובות". <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Plantinga's_free_will_defense">פלאנטינגה</a> מכחיש שלאותו אדם יש חופש רצון מוסרי. מאחר שאותם אנשים בעולם הדמיוני הזה עושים אך ורק מעשים טובים, אין סיבה לתמורה עבור מעשיהם הטובים, הרי בלתי אפשרי שהם יבצעו מעשים רעים, כך כשהם בוחרים לעשות את הפעולה הנכונה אין צורך לעודד או לשבח אותם, יהיה מגוכח לשבח מכונה שעושה מה שתכנתו אותה לעשות, אין לה ברירה.</div><div style="direction: rtl;">באותה המידה אותם אנשים בעולם הדימיוני הזה, אין להם בחירה להיות טובים מאחר שהם מתוכנתים מראש להיות טובים.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בעוד שבעולמנו, לפי פלאנטינגה, אנו חופשיים לבצע כל אשר עולה על רוחנו ולשאת באחריות עבור הבחירה והמעשים שלנו, כך שאנו בוחרים לעשות דבר נכון נוכל לקבל שבחים ותמורה, וכשאנחנו עושים מעשים שאינם מוסריים נוכל להיות מואשמים ולהענש בצדק.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מלומדי פילוסופיה רבים טוענים כי פלאנטינגה דחה את <a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_01.html">(1) האלוהים הוא כל-יכול</a> . לאחר שפרסם את מאמריו שאלו אותו סטודנטים לפילוסופיה האם אלוהים יכול לברוא קוביה עגולה? האם אלוהים יכול לברוא אבi כבדה יותר משהוא מסוגל לשאת? האם הוא מסוגל לגרום למשפטים סותרים להיות לא סותרים? האם ניתן לברוא מקל שהוא לא באורך של עצמו? האם הוא יכול לעשות 2+2=5 ואז מה יהיה בעצם 2+3?</div><div style="direction: rtl;">כתשובה לכל אלה, פלאנטינגה טוען שאלוהים איננו מסוגל לברוא את הלא הגיוני.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">פלאנטינגה לא יכול להאשים אך ורק את בני האדם ברוע והסבל בעולם. למרות שרוב הרוע והסבל בעולם הוא תוצאה ישירה של בחירה חופשית מוסרית של בני אדם, ישנו גם סרטן, איידס, בצורת, רעידות אדמה, טורנדו ואינסוף תופעות שעם הזמן מתווספות אליהן חדשות. הן אינן תופעות שניתנות לבחירה חופשית מוסרית על ידי האדם, כך שבדומה לקודמיו, <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Rambam">הרמב"ם</a> ו<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Baruch_Spinoza">שפינוזה</a>, התיאוריה של פלאנטינגה איננה מקיפה מספיק למציאות בה אנו חיים.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;"><u>לרב מחלקים את הרוע והסבל לשני נושאים:</u></div><div style="direction: rtl;"><b>רוע נייטרלי:</b> כאב נוראי, סבל ובסופו מוות הנגרמים באירועים כגון שריפה, מפולת, הוריקן, רעידת אדמה, נחשולי ים, בצורת ומחלות כגון סרטן, צרעת וטטנוס או מוגבלויות, בינהן מולדות של דה-פורמציה או מום כמו עוורון, חרשות, גפיים מעוותות או חוסר שפיות מהם סובלים כל כך הרבה בעלי תודעה אשר נגזל מהם ליהנות מחוויה מלאה של החיים.</div><div style="direction: rtl;"><b>רוע מוסרי: </b>מעשים שאינם מוסריים כגון לשקר, לבגוד, לזייף, לגנוב, לענות ולרצוח וכמו כן גם פגמים אישיותיים כמו תאוות בצע, רמאות, אכזריות, חמדנות, פחדנות ואנוכיות.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;"><b>"צפה בילדים הבוכים והצורחים כדי לעורר עליהם רחמים ותשומת לב ; חיה בקרבת החולה ומדוכא הנפש ושאל עצמך האם אין נכונות זו להתלונן וליבב ולעשות הצגה מן האומללות, מכוונת מתשתיתה לאמלל את הצופה ; רחמיהם המבוטאים והמורגשים של הצופים הם הפיצוי לחלשים ולסובלים, שכן מכירים הם שלמרות חולשתם עדיין יש בידם עוצמה - העוצמה להסב כאב. האומלל זוכר בעונג מרגש העליונות, אליו התוודע מתצוגת הרחמים. הוא עדיין חשוב דיו להכאיב לעולם. כך הצימאון לרחמים הוא הצימאון לסיפוק עצמי, הווה אומר - על חשבון הזולת"</b> (פרידריך ניטש'ה, הרצון לעוצמה)</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בין הפילוסופים, אחד הבולטים וששמו נקשר לרוב עם הניהיליזם הוא <a href="http://www.iep.utm.edu/nietzsch/">פרידריך ניטשה</a>. עבור ניטשה לא קיים סדר, הגיון וצדק בעולם, פרט למה שכל אחד מאיתנו מגדיר. הניהיליסט מגלה שכל הערכים הם ללא בסיס והסיבות הן שרירותיות. <b>"כל אמונה, כל הנחה שמשהו הוא אמיתי הם בהכרח לא נכונים מאחר שאין 'עולם אמיתי' " </b>(הרצון לעוצמה, 1883) לטענתו, ניהיליזם דורש שמיטה רדיקלית של כל הערכים והמשמעויות שנטמעו בנו דרך החינוך והדוגמות הדתיות.<b> "ניהיליזם הוא לא רק האמונה שהכל נידון להיגמר אלא גם הגיוס של עצמנו אנו למחרשה עמה אנו הורסים".</b></div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">קיים כוח <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Chaos">כיאוטי</a> עצום בניהיליזם. ניטשה מסביר: <b>"הערכים הגבוהים ביותר מורידים מהערך של עצמם ; המטרה היא חסרת טעם ו-'מדוע' איננו מקבל שום תשובה".</b> לטענתו, ניהיליזם יפוצץ כל אמונה וכל אמת קדושה ויפתור אותם כפי שפותרים מחלה, במיוחד את המיתוסים השגויים של תרבויות המערב. אותה קריסה של משמעות, שייכות ותכלית תהיה אחד הכוחות ההרסניים ביותר בהיסטוריה, תגדיר מתקפה מלאה על המציאות וכנראה תהיה המשבר הגדול ביותר של המין האנושי, דברי ניטשה.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מאמריו של ניטשה היו מקור השראה לאמנים, אומנים, אנשי ציבור ופילוסופים רבים מאד בתקופתו ועד היום. משוכנעים שדבריו מדויקים, רבים איששו את טענתו כי ניהיליזם היא תופעה שרירה וקיימת. אחד מהם הוא<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Oswald_Spengler"> אוסוולד שפנגלר</a> (1926). אוסוולד חקר תרבויות עתיקות וממצאים ארכיולוגיים ומצא אישור לכך שטענתו של ניטשה מדויקת מאחר שצוותיו מסכימים, שקהילות שלמות שהיו דתיות, פילוסופיות ופוליטיות בעלות מסורת וערכים, לרב הושמדו או התפוררו והתפזרו כאבק לאחר שניהיליזם גרם לנסיגה תרבותית או התפוררות חברתית וחתם סיום לאותה התרבות. בהסתמך על ארכיולוגיה של דרום אמריקה, מצרים והמזרח התיכון. נסיגה זו מזוהה כביטול המציאות כפי שהיא הוכתבה לנו בצעירותנו ונישול הכפייה הדתית או המסורת.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">ניהיליזם נגזר מהביטוי הלטיני "<a href="http://en.wiktionary.org/wiki/nihil">ניהיל</a>" שמשמעותו "כלום". זאת אומרת, "כלומיזם", בזמן שאתאיזם היא בעצם דעה משוחררת מאמונה של קיום מסויים באלוהים אך נותנת משקל רב למסורת ולמשקעים מוסריים הנלמדים מהכתובים העתיקים, ניהיליזם בעצם הוא התעוררות מחשבתית מסויימת שפותרת אותנו מההגדרות ומשחררת אותנו מהנחות היסוד מצד אחד, ומאפירה את עולמנו והופכת אותו ללא צדק, ללא עולם הבא וללא אותה התכלית שהייתה בהגות המסורתית.</div><div style="direction: rtl;">את התכלית ניטשה מגדיר כ"הרצון לעוצמה". ניטשה מפתח תיאורית התנהגות ומבדיל בין שני קצוות התנהגות קוגניטיבית. האחד בעל השאיפה ל'מת הרצינית' בעל עוצמה חיובית, נוקט בכלים פסיכולוגיים כדי לנתח את האמת ולחשוף את ה'אמת הרצינית' בזמן שהשני, אנשים השפל הבזויים והחלשים, נמלטים מפני ההכרה ומעדיפים להיות שרויים באי-וודאות, לא לשאול ולקבל על עצמם את השקפותיהם של אחרים.</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;"><b>"החיים הם הדבר הנאלץ לגבור על עצמו תמיד ; קרב והתהוות ומטרה וסתירתן של המטרות. כל אשר אני יוצר וככל שאני אוהב מיד נאלץ אני ליהפך יריב לו ולאהבתי - כה רוצה רצוני ; רצוני לעוצמה".</b> (ניטשה)</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">את הרצון האנושי ניטשה מגדיר כאותה שאיפה לעוצמה שניתן להשיגה בדרכים רבות. דרך השגתה של עוצמה זו מבדיל בין שייכות האדם לאסכולה של עוצמה שלילית או עוצמה חיובית. עוצמה שלילית מושגת כדרך החלשת היריב, דרך עוררות רגשות רחמים ותשומת לב או כדרך העתקה וזיוף, גניבה ומרמה. עוצמה חיובית מושגת דרך עמל אישי, התבגרות והתעוררות נפשית, בניית חוסן אישי, עבודה כדי ליצור וקבלת תמורה אמיתית עבור המאמץ, גיוס הסביבה לפועל ועידוד מחשבה חופשית ממסורות וקבעונות המשאירים את המין האנושי בסטגנציה מחשבתית של דפוסי מחשבה מיושנים. ניטשה מזהיר אמנם, כי לרב אלו השייכים לאסכולת העוצמה החיובית חשופים ופגיעים לאלו השייכים לאסכולת העוצמה השלילית ויכולים להתפרש כמסיתים, כופרים ואף אויבים. כשמזוהה אותו האויב או ה"כופר", "המסית", צריכים אנו בעצם לשקול מחדש ולזהות האם אולי אנחנו עצמנו בעלי העוצמה השלילית לפי ניטשה וזקוקים לפטור עצמנו מאותו דפוס החשיבה השלילי.</div><div style="direction: rtl;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s1600/breaker.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="4" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9gf7MeUSFjW-u_2lDw4Gw6CuBuj7dKsflzpVklelaUebmADUnIiu2JPD3ibJRcPVOVIrBC8mDqJfV1csI8jHb5Mh9ims5C7TY4YcxB81F2kG4L0BqUSsMLSPZMgguddgkENiXXVW_ExTv/s320/breaker.jpg" width="320" /></a></div><br />
<div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">תוכן העניינים:</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2010/09/blog-post_25.html">הקדמה</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post.html">רוע, סבל ותאיזם</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_01.html">אתאיזם ואלוהים</a></div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">אל הניהיליזם</div></div><div style="direction: rtl;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><a href="http://zokoloco.blogspot.com/2005/06/blog-post_3642.html">סיכום וביבליוגר<span id="goog_491475672"></span><span id="goog_491475673"></span>פיה</a></div></div></div>Zohar Karabelnikhttp://www.blogger.com/profile/16015349106276943317noreply@blogger.com0