במאה ה-14 התפשטה באירופה מגיפה קטלנית של מחלת האבעבועות השחורות (Variola Vera). המגיפה לא יצרה רק דילול אוכלוסין בקנה מידה עצום בהורגה מיליוני בני אדם, היא גם שינתה לחלוטין את התרבות הסוציאלית באירופה. היא הייתה מכה הרסנית לכנסיה הרומית-קתולית וכתגובת נגד, הכנסייה הגבירה את הרדיפה כנגד מיעוטים כגון יהודים, צוענים, "מכשפות" ומצורעים ושינתה את מזג הכנסייה למורבידי, מזג שישפיע על אנשים לחיות את הרגע מאחר שלא היה בטחון לשרוד עד מחר. האשמותיה של הכנסייה הפכו יותר ויותר חריפות עם התפתחות האינקוויזיציה. כששמו לב שבקהילות יהודיות המגיפה קצרה פחות חיי אדם יחסית מאשר באוכלוסיה הנוצרית, הכנסייה פרסמה בגלוי האשמות כנגד היהודים ושככל הנראה הם אחראיים לאותה המגיפה וכנראה לסבל בעולם.
עד שנת 1776, מיליוני נוצרים ברחבי אירופה האשימו קבוצות מיעוט בהרעלות או קנוניות מסתוריות בעלות קשר כלשהו לחג הפסח בנוגע למגיפה הנוראית, עד שגילו כי חולבות אינן סובלות מהמחלה ובמהרה יצרו חיסון ראשוני מעטיני פרה, חיסון שפתר את כל סימפטומי המחלה. הקשר בין הופעת מגיפת האבעבועות השחורות לבין היהדות לא הוכח עד היום, אך הרדיפה המשיכה.
המאמר הבא מציג דעות שונות ומגוונות בנוגע לקיום הרוע והסבל בעולם. המאמר משווה בין שתי תפיסות עולם. מצד אחד התפיסה התאיסטית כפי שהיא באה לידי ביטוי ביהדות ובנצרות האנג'לו-אמריקן, ודרך התפתחות התאולוגיה אל הצד השני - הניהיליזם.
במאמר זה אני מניח מראש הנחת יסוד כי לתופעה מסוימת קיימת סיבה או סיבות. הנחת יסוד זו גם מוכלת בכל הדעות המגוונות שמוצגות כאן. המאמר כתוב בלשון זכר. הוא פונה בלשון זו לשני המינים, עמך הסליחה. קרבלניק זהר יולי 2005.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה