לפי פלאנטינגה, רצון חופשי כפי שהוא בא לידי ביטוי בליברליזם הוא סוג מסוים של רצון חופשי, רצון בעל משמעות מוסרית. פעולה שמקבלת משמעות מוסרית כאשר יש סיבה לבחון את הפעולה הזו בפרספקטיבה מוסרית (למשל כשיש לשבח או להאשים אדם). לבני האדם יש רצון מוסרי אם הם מסוגלים לבצע פעולות בעלות תוכן מוסרי.
דמיינו עולם בו ישות אלוהית בוראת יצורים עם חופש מאוד מוגבל, נניח שאותם אנשים מסוגלים אך ורק לבחור בחירות בעלות ערך מוסרי טוב ואינם מסוגלים לבחור בחירות בעלות ערך מוסרי רע, או לגרום סבל. נציב את אחד מאותם האנשים מול שלוש בחירות, שתיים מהן בעלות ערך מוסרי טוב ואילו השלישית בעלת ערך מוסרי רע.
אותו אדם לא יהיה בעל חופש רצון לבחור את הבחירה הרעה, זאת אומרת שהוא לא יוכל לבחור את האופציה אפילו אם היה מעוניין. אותו אדם היפותטי יכול לבחור בחופשיות בין שתי הבחירות ה"טובות". פלאנטינגה מכחיש שלאותו אדם יש חופש רצון מוסרי. מאחר שאותם אנשים בעולם הדמיוני הזה עושים אך ורק מעשים טובים, אין סיבה לתמורה עבור מעשיהם הטובים, הרי בלתי אפשרי שהם יבצעו מעשים רעים, כך כשהם בוחרים לעשות את הפעולה הנכונה אין צורך לעודד או לשבח אותם, יהיה מגוכח לשבח מכונה שעושה מה שתכנתו אותה לעשות, אין לה ברירה.
באותה המידה אותם אנשים בעולם הדימיוני הזה, אין להם בחירה להיות טובים מאחר שהם מתוכנתים מראש להיות טובים.
בעוד שבעולמנו, לפי פלאנטינגה, אנו חופשיים לבצע כל אשר עולה על רוחנו ולשאת באחריות עבור הבחירה והמעשים שלנו, כך שאנו בוחרים לעשות דבר נכון נוכל לקבל שבחים ותמורה, וכשאנחנו עושים מעשים שאינם מוסריים נוכל להיות מואשמים ולהענש בצדק.
מלומדי פילוסופיה רבים טוענים כי פלאנטינגה דחה את (1) האלוהים הוא כל-יכול . לאחר שפרסם את מאמריו שאלו אותו סטודנטים לפילוסופיה האם אלוהים יכול לברוא קוביה עגולה? האם אלוהים יכול לברוא אבi כבדה יותר משהוא מסוגל לשאת? האם הוא מסוגל לגרום למשפטים סותרים להיות לא סותרים? האם ניתן לברוא מקל שהוא לא באורך של עצמו? האם הוא יכול לעשות 2+2=5 ואז מה יהיה בעצם 2+3?
כתשובה לכל אלה, פלאנטינגה טוען שאלוהים איננו מסוגל לברוא את הלא הגיוני.
פלאנטינגה לא יכול להאשים אך ורק את בני האדם ברוע והסבל בעולם. למרות שרוב הרוע והסבל בעולם הוא תוצאה ישירה של בחירה חופשית מוסרית של בני אדם, ישנו גם סרטן, איידס, בצורת, רעידות אדמה, טורנדו ואינסוף תופעות שעם הזמן מתווספות אליהן חדשות. הן אינן תופעות שניתנות לבחירה חופשית מוסרית על ידי האדם, כך שבדומה לקודמיו, הרמב"ם ושפינוזה, התיאוריה של פלאנטינגה איננה מקיפה מספיק למציאות בה אנו חיים.
לרב מחלקים את הרוע והסבל לשני נושאים:
רוע נייטרלי: כאב נוראי, סבל ובסופו מוות הנגרמים באירועים כגון שריפה, מפולת, הוריקן, רעידת אדמה, נחשולי ים, בצורת ומחלות כגון סרטן, צרעת וטטנוס או מוגבלויות, בינהן מולדות של דה-פורמציה או מום כמו עוורון, חרשות, גפיים מעוותות או חוסר שפיות מהם סובלים כל כך הרבה בעלי תודעה אשר נגזל מהם ליהנות מחוויה מלאה של החיים.
רוע מוסרי: מעשים שאינם מוסריים כגון לשקר, לבגוד, לזייף, לגנוב, לענות ולרצוח וכמו כן גם פגמים אישיותיים כמו תאוות בצע, רמאות, אכזריות, חמדנות, פחדנות ואנוכיות.
"צפה בילדים הבוכים והצורחים כדי לעורר עליהם רחמים ותשומת לב ; חיה בקרבת החולה ומדוכא הנפש ושאל עצמך האם אין נכונות זו להתלונן וליבב ולעשות הצגה מן האומללות, מכוונת מתשתיתה לאמלל את הצופה ; רחמיהם המבוטאים והמורגשים של הצופים הם הפיצוי לחלשים ולסובלים, שכן מכירים הם שלמרות חולשתם עדיין יש בידם עוצמה - העוצמה להסב כאב. האומלל זוכר בעונג מרגש העליונות, אליו התוודע מתצוגת הרחמים. הוא עדיין חשוב דיו להכאיב לעולם. כך הצימאון לרחמים הוא הצימאון לסיפוק עצמי, הווה אומר - על חשבון הזולת" (פרידריך ניטש'ה, הרצון לעוצמה)
בין הפילוסופים, אחד הבולטים וששמו נקשר לרוב עם הניהיליזם הוא פרידריך ניטשה. עבור ניטשה לא קיים סדר, הגיון וצדק בעולם, פרט למה שכל אחד מאיתנו מגדיר. הניהיליסט מגלה שכל הערכים הם ללא בסיס והסיבות הן שרירותיות. "כל אמונה, כל הנחה שמשהו הוא אמיתי הם בהכרח לא נכונים מאחר שאין 'עולם אמיתי' " (הרצון לעוצמה, 1883) לטענתו, ניהיליזם דורש שמיטה רדיקלית של כל הערכים והמשמעויות שנטמעו בנו דרך החינוך והדוגמות הדתיות. "ניהיליזם הוא לא רק האמונה שהכל נידון להיגמר אלא גם הגיוס של עצמנו אנו למחרשה עמה אנו הורסים".
קיים כוח כיאוטי עצום בניהיליזם. ניטשה מסביר: "הערכים הגבוהים ביותר מורידים מהערך של עצמם ; המטרה היא חסרת טעם ו-'מדוע' איננו מקבל שום תשובה". לטענתו, ניהיליזם יפוצץ כל אמונה וכל אמת קדושה ויפתור אותם כפי שפותרים מחלה, במיוחד את המיתוסים השגויים של תרבויות המערב. אותה קריסה של משמעות, שייכות ותכלית תהיה אחד הכוחות ההרסניים ביותר בהיסטוריה, תגדיר מתקפה מלאה על המציאות וכנראה תהיה המשבר הגדול ביותר של המין האנושי, דברי ניטשה.
מאמריו של ניטשה היו מקור השראה לאמנים, אומנים, אנשי ציבור ופילוסופים רבים מאד בתקופתו ועד היום. משוכנעים שדבריו מדויקים, רבים איששו את טענתו כי ניהיליזם היא תופעה שרירה וקיימת. אחד מהם הוא אוסוולד שפנגלר (1926). אוסוולד חקר תרבויות עתיקות וממצאים ארכיולוגיים ומצא אישור לכך שטענתו של ניטשה מדויקת מאחר שצוותיו מסכימים, שקהילות שלמות שהיו דתיות, פילוסופיות ופוליטיות בעלות מסורת וערכים, לרב הושמדו או התפוררו והתפזרו כאבק לאחר שניהיליזם גרם לנסיגה תרבותית או התפוררות חברתית וחתם סיום לאותה התרבות. בהסתמך על ארכיולוגיה של דרום אמריקה, מצרים והמזרח התיכון. נסיגה זו מזוהה כביטול המציאות כפי שהיא הוכתבה לנו בצעירותנו ונישול הכפייה הדתית או המסורת.
ניהיליזם נגזר מהביטוי הלטיני "ניהיל" שמשמעותו "כלום". זאת אומרת, "כלומיזם", בזמן שאתאיזם היא בעצם דעה משוחררת מאמונה של קיום מסויים באלוהים אך נותנת משקל רב למסורת ולמשקעים מוסריים הנלמדים מהכתובים העתיקים, ניהיליזם בעצם הוא התעוררות מחשבתית מסויימת שפותרת אותנו מההגדרות ומשחררת אותנו מהנחות היסוד מצד אחד, ומאפירה את עולמנו והופכת אותו ללא צדק, ללא עולם הבא וללא אותה התכלית שהייתה בהגות המסורתית.
את התכלית ניטשה מגדיר כ"הרצון לעוצמה". ניטשה מפתח תיאורית התנהגות ומבדיל בין שני קצוות התנהגות קוגניטיבית. האחד בעל השאיפה ל'מת הרצינית' בעל עוצמה חיובית, נוקט בכלים פסיכולוגיים כדי לנתח את האמת ולחשוף את ה'אמת הרצינית' בזמן שהשני, אנשים השפל הבזויים והחלשים, נמלטים מפני ההכרה ומעדיפים להיות שרויים באי-וודאות, לא לשאול ולקבל על עצמם את השקפותיהם של אחרים.
"החיים הם הדבר הנאלץ לגבור על עצמו תמיד ; קרב והתהוות ומטרה וסתירתן של המטרות. כל אשר אני יוצר וככל שאני אוהב מיד נאלץ אני ליהפך יריב לו ולאהבתי - כה רוצה רצוני ; רצוני לעוצמה". (ניטשה)
את הרצון האנושי ניטשה מגדיר כאותה שאיפה לעוצמה שניתן להשיגה בדרכים רבות. דרך השגתה של עוצמה זו מבדיל בין שייכות האדם לאסכולה של עוצמה שלילית או עוצמה חיובית. עוצמה שלילית מושגת כדרך החלשת היריב, דרך עוררות רגשות רחמים ותשומת לב או כדרך העתקה וזיוף, גניבה ומרמה. עוצמה חיובית מושגת דרך עמל אישי, התבגרות והתעוררות נפשית, בניית חוסן אישי, עבודה כדי ליצור וקבלת תמורה אמיתית עבור המאמץ, גיוס הסביבה לפועל ועידוד מחשבה חופשית ממסורות וקבעונות המשאירים את המין האנושי בסטגנציה מחשבתית של דפוסי מחשבה מיושנים. ניטשה מזהיר אמנם, כי לרב אלו השייכים לאסכולת העוצמה החיובית חשופים ופגיעים לאלו השייכים לאסכולת העוצמה השלילית ויכולים להתפרש כמסיתים, כופרים ואף אויבים. כשמזוהה אותו האויב או ה"כופר", "המסית", צריכים אנו בעצם לשקול מחדש ולזהות האם אולי אנחנו עצמנו בעלי העוצמה השלילית לפי ניטשה וזקוקים לפטור עצמנו מאותו דפוס החשיבה השלילי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה