בהשוואה שנעשתה כאן, בין התדמית התיאולוגית של הרוע, דרך תדמיתו באתאיזם וניהיליזם, השתדלתי לסכם ולתמצת כמה שרק ניתן את דפוסי החשיבה הרווחים ביותר בעולם המערבי בנוגע לתפיסת המושג "רוע". בין המגוון העצום של הדעות, התורות הקיומיות והתאיוריות החברתיות נחשפתי אך לקצה הקרחון, כך שבסיכום זה אין באפשרותי ליצור תיאוריה משל עצמי או תורה כלשהי על פיה אני מחליט לפעול, אולם במהלך העבודה התעוררה בי מודעות רבה לאקטים שבני האדם מבצעים באופן אוטומטי כחלק מדפוס ההתנהגות שלנו, וכאשר מופיע אירוע מחוץ לאותו דפוס אוטומטי ישנם כאלו שיחרגו מהמוסר כדי לשמור על האוטומציה, בבחירה אם יתעלמו מהאירוע, יתייחסו אליו כאל זניח או כשפל או באופן חריג יעשו ממנו מטרה. בדרך כלל אנחנו בוחרים להתעלם מאירועים שפוגעים באוטומציה שלנו ופגיעה באותה אוטומציה יכולה להוביל לגילויים של רוע וסבל. הנה דוגמה קטנה שאולי תעזור להבהיר:
חזרתי מהמדבר יום אחד, אחרי שני לילות במדבר התודעה כבר לא מלאה כל כך שלטי חוצות וכמויות העצומות של האינפורמציה שזקוק המוח לפענח בו-זמנית כחלק מהחיים העירוניים הנורמליים שלנו. בדרך חזרה אל צפון הארץ עצרתי בבית-קפה כדי לרכוש קפה שאוכל להמשיך לנהוג בעירנות. היה שם בר עליו המלצרים הכינו את הקפה והעוגות, היו ספות עליהם ישבו אורחים. ניגשתי אל המלצר שנראה כלוקח הזמנות ואמרתי "שלום," המלצר הביט בי ואמר: "שלום, אתם יושבים?" לא הבנתי לגמרי למי הוא התכוון, הסתכלתי סביבי, בדקתי שאני לבד ואמרתי לו שרק אני כאן. כעבור שניה ארוכה הוא שאל "אתה יושב?" אמרתי לו שאני עומד, מאחר שעמדתי. הבנתי שאולי זה היום לא הכי טוב בשבילו אז שאלתי אם אפשר קפה בכוס קרטון. הוא שאל "מדוע בכוס קרטון?" אז עניתי "כי אני רוצה לקחת אותו איתי," - "אז תגיד קפה 'לקחת', רבאק, למה אתה מסבך? עזוב אותי עוד שניה מישהו אחר יגש אליך," המלצר השני התקדם לעברי ולא הטרידו אותו בכלל התשובות ה"מוזרות" שהפריעו למלצר הקודם.
כך שבלי כוונה כלל, יצרתי מצב של רוע וסבל אצל אותו אדם, שרק רצה להמשיך לעשות את העבודה שלו. ייתכן שבמקרה אחר המצב היה מסלים לאלימות מאחר שבלבלתי לו את ה-'אוטומציה'. שהיא בעצם לקיחה שמסוימת של מספר ערכים והגדרתם תחת דפוס אחד שחייב להתקיים. יש את הלקוחות שיושבים ויש אל אלו ש'קפה לקחת' ואם אני לא יושב אז אני צריך לפעול על פי הדפוס השני. פרסים מיוחדים למתחכמים.
עוד מימי הרמב"ם לא הוסבר לגמרי טבעו האמיתי של הרוע. בין האם מתקיים מעין משחק בין כוחות נשגבים מאיתנו שאחראיים לצירופי המקרים של חוסר המוסר בעולם, לגרום לעגמת נפש ולגזלת ההנאה מהחוויה מלאה של חיים מכל כך הרבה בעלי חיים כדי בעצם להעמיד את המין האנושי במעין מבחן סיבולת או תהליך לימודי ובין אם צירופי המקרים האלה הם אך ורק ההקשרים האישיים שכל אחד מאיתנו יוצר וההחלטה אם לפעול בחוסר מוסר, אכזריות או פגם אישיותי אחר היא נגזרת של חינוך, התרבות בה אנו גדלים, ניזונים מערכיה, המסורת המשפחתית ותהליך ההתבגרות שכולל אינסוף חוויות בהן אנו צריכים להחליט אם להפעיל את האגרוף, את המוח או לבחור. מצד אחד יש יתרונות בולטים לתאולוגיה. בציבור שבו קיימת אמונה מסוג מסויים בלבד הרבה יותר קל לשלוט פוליטית, העברת התוכן הפוליטי בצינורות של אמונה היה מצע מצויין לביסוס שלטון ודוגמאות לכך יש לנו בשפע ברחבי העולם כאשר קיים שלטון טוטאליטרי במסווה של דמוקרטיה. כשיש ציבור בעל אמונה מסויימת קל גם להפטר מהמתחרים מאחר שהם "כופרים" או "מכשפות" ולהאשים את כל הצרות שבמדינה בקיומם של יצורים קטנים עם אף עקום ושהאלוהים הכריז עליהם מלחמת קודש, "סיבה מוסרית מספקת" כדי להזין את המדורה הפוליטית על אש קטנה וכמובן, הרצון לעוצמה של אלו שרוכבים על אותה להבה.
אולי נסחפתי קצת, אישית אני אדם מאמין, יש לי המון אמונה במין האנושי, אך טרם בחרתי 'דוגמה' מסויימת כבסיס אידאולוגי, אני חושב שאולי הלמידה עצמה היא האידאולוגיה ולרכוש עוד ועוד ידע יכול אך ורק להועיל ולהוסיף להנאה מחווית החיים השלמה שאני חווה.
קיים טוב ברוע, לדעתי. הוא גורם לנו להחכים. כאשר קיימת סבירות שאדם יפרוץ לביתי אני נאלץ לחשוב על איך לנעול את המערה, או את האוטו וכשפורצים למחשב שלי אני מוצא את עצמי לומד כיצד להתגונן ואיך לפרוץ בעצמי כדי לגלות מול מה אני מתגונן וכשהמון זועם רץ ברחוב ומחפש קורבן אני חייב להיות פיקח יותר כדי להתמודד עם המצבים הלא שגרתיים הקיימים בעולם או שאהפוך קורבן בעצמי. על פי ביטויי ג'וסף הלר במלכוד-22, הצדק בעולם בדרך כלל פורע את חובו על איזה אומלל שלא זכה בכך, אישית אני חושב שיש בכך המון מן 'האמת הרצינית' של ניטשה.
ביבליוגרפיה:
טוב ורע בהגות היהודית / שלום רוזנברג
ספר ההגיון / בי משה חיים
הפילוסופיה היהודית העתיקה / ישראל אפרת
ללא לוגו / נעמי קליין
תורה נביאים כתובים / חכמינו
מלכוד 22 / ג'וסף הלר
סיוויליזציה / סיד מייר
תוכן העניינים:
תוכן העניינים:
סיכום וביבליוגרפיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה