רוע, סבל ותאיזם
לפני שנצלול אל מעמקי מיתוס הרוע, יהיה לנו לעזר להעניק רקע פילוסופי לבעיה הסבוכה הזו.
אזהה ואגדיר את תפיסת האלוהים כפי שהוא נתפס בדיונים עכשויים, לפחות בטווח המסורת היהודית והנוצרית האנג'לו-אמריקן. אתמקד בדמות האלוהים האורתודוכסי, הדמות הדומיננטית בתפיסת האלוהות של העולם המערבי.
על פי התאיזם האורתודוכסי ישנו אל אחד. אותו אל דומה בדמותו לשל האדם ועקרונות הדמות הזו היא שלמות, כך שזו הדמות הנשגבת ביותר ביקום. על פי ההלכה היהודית והנצרות לאותה דמות התכונות הבאות:
1. אלוהים הוא כל יכול.
2. אלוהים רואה-כל. הוא יודע את כל האמיתות ואת כל מה שהגיוני/אפשרי להבין/לתפוס.
3. אלוהים הוא הטוב המושלם. הוא מקור לנורמות מוסריות ואתיות ותמיד פועל בהתאם לנורמות המוסריות.
4. אלוהים הוא עצמאי, איננו נשען על דבר פרט לעצמו.
5. אלוהים חסר גוף אך בעל פוטנציאל להשפיע על העולם המוחשי.
6. אלוהים נצחי, חסר זמן או שמקורו מחוץ לזמן.
7. אלוהים מכהן בכל מקום ובכל זמן, כך שהוא יכול להגשים כל אירוע או לדעת מה מתרחש בכל רגע וזמן.
8. אלוהים חופשי. אם מבחינת שדבר מחוץ לו ישפיע על מעשיו ואם להחליט שלא לעשות מה שהוא עושה.
9. אלוהים היחיד הראוי לסגידה, מאחר שזו הדמות הנשגבת ביותר היא היחידה לה נסגוד.
כך שעל פי ההלכה היהודית והנצרות, אלוהים היא ישות מושלמת, אולם אנו עדים כי היא מותקפת על ידי הקיום של הרוע והסבל בעולם. לפי הגירסה הזו של הגדרת האלוהים קשה להניח שאותה הישות, אלוהים, שהיא כל-יכולה, רואה-כל והיא הטוב המושלם תתקיים בשיתוף עם ישות בעלת אופי אכזרי ושגורמת לסבל. האם ישות אלוהית מושלמת הייתה מאשרת קיום רוע וסבל?
מאחר שרוע וסבל קיימים לא מתקיים האלוהים המושלם. לפי הטיעון הזה, תאיסטים שמאמינים שאלוהים הוא מושלם ובנוסף עדים לעובדות הרוע והסבל בעולם, דעותיהם לרב לא מאריכות ימים.
בחלק זה נבחן את הקושי הלוגי בהגדרת הרוע בגישה התאיסטית של ההלכה היהודית והנצרות. תשומת לב מיוחדת ניתנת ל"הגנת חופש הרצון", שהיא הדרך הנפוצה בה תאיסטים מגיבים לקושי בהסבר הרוע והסבל בעולם.
בהתפתחות *הא-תיאולוגיה בקרב ציבור נרחב בחציה השניה של המאה ה-20, טענו לרב שהקושי ברוע הוא הקושי בחוסר ההתמדה של ההגדרות הלוגיות (מאקי, 1955). טענתו היא שחלקים שלמים מהדוקטורינות התיאולוגיות סותרות אחת את השניה. "רוע הוא בעיה. לתאיסט קיימת סתירה בין קיומו של הרוע לבין קיום אלוהים שהוא כל-יכול ורואה-כל מצד שני" (מקלוצקי, 1960).
הרמב"ם מסביר כי רוע איננו אלא העדר, "היצירה עצמה היא מעשה טוב, אולם החומר איננו כליל השלמות." על פי דברי הרמב"ם ההסבר לקיום הרוע והסבל ביקום הוא בעצם חלוקת האלוהים לשתי רשויות במאבק או בקונפליקט. על פי התעללות השטן באיוב, בספר איוב שבתנ"ך, הרמב"ם מחלק את השטן לשלושה מישורים. מישור אחד הוא קוסמי, מישור שני הוא חברתי והשלישי הוא המישור האישי. אולם הרמב"ם לרב מדבר על גילויי הרוע באדם, שניגשים למישור השני והשלישי. "אל לנו להבין את ההעדך כהעדר מוחלט, אלא כשההעדר נמצא לפנינו", דברי הרמב"ם גורסים שאותו העדר שהוא מסבירו כקיום הרוע בעולם הוא בעצם העדר של ה"טוב",אולם לא בפשטותו העדר, אלא העדר של משהו כשמוסרית אנו מודעים לכך שיש לו אפשרות להתקיים, "החברה אנושית דומה לעיוור אשר נתקל ועושה לעצמו רעות, אבל לדאבוננו עושה בכך רעות גם לאחרים. הרוע האנושי הזה הוא תוצאה של סיכלות, של אי הידיעה, של השתלטות האי-ראציונאל שיש באדם..." "... ואילו היה שם חכמה, אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכוח הרואה אל העין, היו נספקין נזקיו כולם לעצמו ולזולתו..." ובידיעת האמת "...תסור השנאה והקטטה ויבוטל היזק בני האדם קצת לקצתם. כבר ייעד אותו ואמר וגר זאב עם כבש... ... ומלאה הארץ דיעה" (מתוך טוב ורע בהגות היהודית, שלום רוזנברג)
מדברי הרמב"ם אנו מסיקים כי הגאולה על פיו היא השתלטות **הראציונאל על האי-ראציונאל. כפי שאותה המשלה של עיוור שפוגע בו ובסביבתו מחוסר ידיעה, עך אנחנו פוגעים בסביבתנו מחוסר מודעות.
כחמש מאות שנה לאחר מכן, שפינוזה פירסם את מאמריו, שבינהם המפורסם ביותר הוא ה'אתיקה'. ברוך שפינוזה נולד לבית יהודי בהולנד, לאחר שהוריו נמלטו מהאינקוויזיציה שהתפשטה בפורטוגל וחונך בהתאם למסורת היהודית. הוא יועד להמשיך ללמוד במסלול לרבנות, אולם כששפינוזה נקשר לקבוצת פרוטסטנטים נוצרים שעסקו בלימודי הפילוסופיה הוא מצא עצמו לומד בבית ספרו של ואן-דר-אנדן, שהיה ידוע בהתעמקותו בלטינית ובקיאותו ברפואה. הוא הואשם בכך שדעותיו לא אורתודוכסיות דיין כדי להמשיך להיות חלק מהקהילה. עד אותה התקופה דימויו של האלוהים היו של דמות מושלמת ונשגבת מהמציאות, אולם שפינוזה טוען כי "פרט לאלוהים, חומר לא יכול להתקיים או להתפס", באומרו שכל החומר בעולם הוא בעצם אלוהים עצמו, והוא מנחה גישה דטרמיניסטית בה הכל נקבע מראש והטבע הוא הקדוש. "לעיתים אין רציפות בטבע, אולם הכל נקבע מראש על ידי הבורא כדי לקיים וליצור את דרכיו הנסתרות." שפינוזה מזכיר כי קיום האלוהים הוא הכרחי. הוא בעצם מגדיר את טבע החומר להתקיים, ובכך ש- "ידע על יצירה כלשהי תלויה וכוללת את הידיעה על תוצאותיה". הוא הגדיר את עצמו (בספר האתיקה) כאנליסט ריאליסטי של טבע האדם. בהמשך לקודמו הרמב"ם, שפינוזה מעודד את חופש המחשבה בחלק מביטוייו לאהבת האל. הוא עודד את חופש הביטוי וטען כי קיימת עליונות של הדמוקרטיה על משטרים אחרים בתחומים רבים, אולם הוא איננו מנבא אוטופיה כתוצאה לקיום משטר שכזה.
"אהבה אינטלטואלית של אלוהים, שהיא הדמות שמכילה את הטוב הנשגב ביותר היא המסלול לחיים מלאים, וכל הצטיינות בזו היא קשה, כפי שהיא נדירה"
-- הוספת פרק איוב ציטוט מהתנ"ך או שזה ממש מיותר? --
*א-תאולוגיה - נסיון להוכיח את חוסר קיומו של אלוהים על פי התאולוגיה)
** יש לשער כי הגדרות ראציונאל ואי-ראציונאל כיום הן שונות בהגדרתן מאותן ההגדרות לפני כמעט אלף שנה בזמנו של הרמב"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה